מקומות לביקור
מנזרי מדבר יהודה
טיול יום יפה במדבר יהודה מתחיל במנזר אותימיוס הגדול. משם נרד אל מקור המים של עין מבוע בנחל פרת, בנקודה הצופה אל נופי ואדי קלט. בהמשך נבקר במוזיאון השומרוני הטוב, עם אוסף פסיפסים מרשים במיוחד, נרד במדרגות אל מנזר סנט ג׳ורג׳ התלוי מעל אפיק הנחל, ונסיים בנבי מוסא – המקום שבו, על פי המסורת המוסלמית, נקבר משה.
נקודת ההתחלה היא תחנת הדלק מישור אדומים. בהגעה מירושלים לכיוון ים המלח זהו מקום נוח לעצירה קצרה – מים, קפה וכמה חטיפים – לפני שממשיכים לסיור מרתק העוסק בטבע המדברי ובהתנהגות האנושית במדבר יהודה.
יות׳מיוס נולד בארמניה והגיע למדבר יהודה בגיל שמונה־עשרה. הוא התייתם מהוריו בגיל צעיר מאוד והתחנך במוסדות דתיים. לאחר ששהה כחמש שנים במנזר שייסד חריטון בנחל קלט, הקים יות׳מיוס מנזר בוואדי אוג. בשלב מאוחר יותר הועבר המנזר למיקומו הנוכחי.
המנזר בנוי סביב חצר מרכזית, וכניסה מקושתת מובילה אל מתחם הנזירים. במרכז המתחם ניצבת הכנסייה, המוקפת בתאי נזירים; מתחת למפלס החצר נמצאים הקריפטה וחדר האוכל. על פי המסורת המקומית, לאחר מותו של יות׳מיוס הופיעה דמותו בפני חסידיו. יות׳מיוס פעל בהתמדה לביסוס הנצרות באזור והמיר יהודים ופגנים רבים, הוכרז כקדוש, ויום הזיכרון שלו חל ב־20 בינואר.
יות׳מיוס הקים את הלברה הגדולה ותרם רבות לעיצוב ולחיזוק מוסדות הנזירות במדבר יהודה. מחוץ לכותלי המנזר נבנה מאגר מים גדול, שאפשר לנזירים לאסוף מי גשמים בחורף ולהשתמש בהם לאורך כל ימות השנה.
נקודת התצפית מעל מדבר יהודה הוקמה לזכרם של שישה מטיילים יהודים שנרצחו בוואדי קלט בשנות התשעים. בשנת 1993 נרצחו דרור פורר וערן סלקט בידי מחבלי חמאס. שנתיים לאחר מכן נרצחו תלמידי הישיבה אהוד בכרך מבית אל ואורי בלק מרעננה. כעבור שנתיים נוספות נרצחו חגית זביצקי מכפר אדומים וליאת קסטיאל מחולון בידי בדואי מקומי.
מכאן, מנקודת התצפית, יורד מסלול טיול המסומן בשחור אל ואדי קלט.
יצאנו מכפר אדומים לכיוון ואדי קלט. כפר אדומים הוקם בשנת 1979 בידי תנועת אמנה, ומתגוררים בו דתיים וחילונים העוסקים במקצועות חופשיים. היישוב משמש גורם מרכזי בניהול ותיאום פעילות המטיילים בוואדי קלט.
הנופים היפים של המדבר הפורח מובילים אותנו אל היישוב אלון. אלון הוקם כיישוב קהילתי בשנת 1990 ונקרא על שמו של יגאל אלון. בתחילה תוכנן כהרחבה של כפר אדומים, אך עם הזמן התפתח ליישוב עצמאי.
נקודת תצפית אורית נקראת על שמה של ילדה צעירה מהיישוב הסמוך אלון. אורית נפטרה ממחלה קשה בגיל צעיר, ותושבי המקום בחרו להנציח את זכרה בנקודה הזו, הצופה אל מרחבי המדבר. זהו רגע מתאים לעצור, להכין קפה ולהקשיב לשקט. על אחד הסלעים נחרט השיר לכל איש יש שם — טקסט המזכיר את משמעות השם בזהות האדם ובמה שהוא מותיר אחריו.
בסופי שבוע החניון בדרך כלל מלא, וההגעה למקום הטבע היפהפה הזה היא שגרה עבור התושבים המקומיים. מומלץ להשאיר את הרכב במגרש ולצאת להליכה קצרה ונעימה במורד המדרון.
שביל ההליכה מוביל אל הכניסה למעיינות המים של עין מבוע, חלק מ־הפארק הלאומי נחל פרת. לאורך ההליכה נשקפים נופיה של הגדה הדרומית והמורדות הצפוניים של הנחל. הכניסה למתחם חופשית.
ליד הכניסה למתחם מעיינות המים של עין מבוע מתחיל מסלול ההליכה המסומן באדום. זהו מסלול רשמי המוביל אל בריכת השחייה ואל מנזר חריטון, המקום שבו החל דרכו אבטימיוס. אתרים אלו הם חלק מהפארק הלאומי, והכניסה אליהם כרוכה בתשלום.
שעות הביקור הן מ־9:00 בבוקר ועד 16:00, עם הארכה עד 17:00 בקיץ (התקופה שבין פסח לסוכות). עין מבוע הוא המעיין האמצעי מבין שלושת מעיינות נחל פרת. מי המעיין ממלאים בריכה מלאכותית שנבנתה בידי הבריטים בשנת 1936, כחלק ממערכת אספקת המים לירושלים.
ניתן להמשיך בירידה לאורך הנחל ולהגיע עד יריחו, אך חשוב להיזהר: המסלול עלול להיות מסוכן, ולעיתים נדרש ליווי של מאבטחים. בתקופות החגים האזור עמוס במטיילים, והרשויות יחד עם מתנדבים מפעילות אמצעי אבטחה יזומים.
פסיפסי כנסיות בכניסה מעידים על קיומם של בתי נזירים במקום. נזירות הייתה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי של ואדי קלט. הרחצה בבריכה, במים קרים וצלולים, מרעננת במיוחד, ותאי ההחלפה שבמקום מספקים נוחות בסיסית למבקרים.
פונדק השומרוני הטוב לשעבר הוא כיום מוזיאון המנוהל בידי רשות הטבע והגנים, ומציג אוסף מרשים של פסיפסים ופריטי אדריכלות מאזור השומרון וממדבר יהודה. מקור השם „השומרוני הטוב” הוא בסיפור מן הברית החדשה על אדם שנשדד ונפצע בדרכו לירושלים; יהודים שעברו במקום לא סייעו לו, ואילו שומרוני עצר, טיפל בו ואף נשא בעלויות. במסורת הנוצרית מודגש כי היהודים היו בדרכם למקדש וחויבו בשמירה קפדנית על טהרה, בעוד שהשומרוני לא היה רשאי להיכנס למקדש ולכן פעל ללא מגבלה זו. הסיפור מדגיש יחס אנושי וחמלה כלפי הזולת, ללא קשר למוצא, מנהג או אמונה. הביזנטים זיהו את המקום עם הסיפור, בנו בו כנסייה, והיא והמבנים שסביבה נהרסו ונבנו מחדש פעמים רבות, עד שהמקום שימש כפונדק דרכים מרכזי בדרך לירושלים.
עץ בודד ניצב על אחד מיובלי ואדי מידג׳וב — נקודה נעימה לעצירה ולצילום. בהמשך ההליכה אל הנחל, במרחק של כ־200 מטרים, ניתן להגיע לנקודות תצפית המשקיפות על בונקרים ותעלות שנותרו ממלחמת ששת הימים.
בערבית נקרא מנזר סנט ג׳ורג׳ בשם מר ג׳ריס. זהו מנזר יווני־אורתודוקסי הבנוי על מצוקי ואדי קלט. סופה של תקופת הנזיר הבודד וראשית הנזירות השיתופית (קנובית) קשורים למאה החמישית לספירה: תחילה הגיעו נזירים מסוריה ולאחר מכן נזירים מיוון. נזיר בשם יוחנן מן העיר טיבי הקים כאן את המבנה הראשון בסוף המאה החמישית, ואחריו הצטרפו נזירים נוספים. במאה השישית הוקם מנזר שנקרא על שמו של ג׳ורג׳ מצ׳וזיבה, והוא התקיים בגלגולים שונים. המנזר נהרס ונבנה מחדש פעמים רבות, והמבנים הנראים כיום מתוארכים בעיקר למאה ה־19. האוכלוסייה הבדואית נהגה להגיע לאזור מיריחו לצורכי רעייה, במיוחד באביב, כאשר המדבר מתכסה בצמחייה רכה.
התצפית המזרחית אל עבר המנזר כוללת חניון מסודר. מכאן מתחילה הדרך אל המנזר בירידה אל הוואדי ולאחר מכן בעלייה לגדה הצפונית. זהו קטע הליכה רצוף בנופים מרהיבים ובאווירה של קניון צר, עם מצוקים גבוהים המחוברים ביניהם בגשרים ותעלות. התעלות נועדו להוליך את מי הגשמים במורד נחל פרת ולצמצם את סכנת השיטפונות.
שביל צר יחסית מוביל אל נקודת התצפית לאחר כ־300 מטרים של הליכה איטית. השביל עובר מעל מצוקי הוואדי, ונקודת התצפית מאפשרת מבט רחב אל המנזר ואל מכלול מבניו.
לאורך השביל המוביל אל התצפית נגלים נופים מרהיבים המפעילים את הדמיון. ניתן להבחין בתעלות מים בנויות, החצובות בסלע לאורך הנחל. על מצוקי הגדה הצפונית בולטים צלבים המתנשאים לגובה רב — סימני הדרך למערות התבודדות הפזורות בין הצוקים.
על פי המסורת הנוצרית, המלאך גבריאל נגלה כאן אל יואכים ובישר לו שאשתו חנה הרה. מסורת נוצרית קדומה נוספת מספרת כי אליהו הנביא הסתתר באחת המערות בעת גלותו במדבר, ועורבים הביאו לו לחם ומים. בשנת 2011 התגוררו במנזר עשרה נזירים — תשעה מיוון ואחד מסוריה.
כאן מתחילה הירידה לעמק ים המלח — המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ. אם היינו חוצים מכאן את הרי ירושלים ואת מישור החוף והולכים בכיוון ההפוך, הרכב שלנו היה הופך לדימוי של צוללת השקועה בעומק של כ־400 מטר. נקודה זו מרוחקת כעשרה קילומטרים בלבד מחופי ישראל.
האנדרטה משלבת פסל סביבתי ושלט זיכרון לבוני הדרך מירושלים אל ים המלח. הדרך נסללה במקור בידי הירדנים לפני מלחמת ששת הימים, ולאחר המלחמה שימשה את ישראל. בראשית שנות האלפיים שונה תוואי הדרך, ובהמשך הורחבה והוסבה לדרך מודרנית.
בנקודה הדרומית ביותר של הדרך הסלולה בעמק הורקניה ניתן לעצור ולהקים מחנה לילה. יש להדגיש כי הדבר אפשרי רק לכלי רכב 4×4 ולקבוצות מטיילים גדולות ומנוסות, כאשר הבטיחות מובטחת הן במספר המשתתפים והן בניסיונם, בציוד המתאים ובתיאום ביטחוני עם הגורמים הצבאיים בבסיס הסמוך. מולנו חוצה נחל קדרון, שמימיו יורדים מירושלים. מכאן ניתן לרדת אל חופי ים המלח, אל שמורת הצוקים, או לעלות אל מבצר הורקניה ואל הלברה הקדושה של סנט סאבאס. לכל אחד מהמסלולים מומלץ להקדיש כחצי יום, ברכבי שטח 4×4 מתאימים. יש לשים לב כי באזור אין קליטה סלולרית, ויש להצטייד במפה טופוגרפית מפורטת.
נקודה זו מציגה את חורבת אבו טובק ואת תחילתו של השביל הכחול היורד אל קומראן. ההריסות שוכנות ממערב לדרך, בעוד הקומראן והלוליות מצויים ממזרח. מסלולי ההליכה הללו שימשו נזירים לאורך תקופות שונות. חורבת אבו טובק היא אתר מן התקופה החשמונאית, וניתן להבחין בו בקירות ובחצרות. האתר נסקר בידי יוסי פטריך.
נקודה זו נמוכה בכ־4 מטרים בלבד ממפלס הים התיכון. השקיעה בעמק הורקניה נחשבת לאחת היפות והמרשימות במדבר יהודה.
מסלול ההליכה ב־ואדי אוג לכיוון ים המלח מתחיל כעשרה מטרים לפני הגשר. ואדי אוג מחולק לשלושה מקטעים, וזהו המקטע התחתון. אחד השיטפונות החזקים והמסוכנים ביותר מתרחש באזור הגשר הזה, ולכן הוא מהווה נקודת משיכה מוכרת לציידי שיטפונות.
שמו של הנחל נגזר מצמח קוצני הגדל לאורך גדותיו. ואדי אוג מנקז את אזור הר הצופים ו־הר הזיתים בירושלים בדרכו אל ים המלח. הוא מתחיל ברכס בגובה של כ־800 מטר מעל פני הים ומסתיים בנקודה הנמוכה בכ־400 מטר מתחת לפני הים. בשעות בין הערביים השקיעה מושכת לכאן אנשים המבקשים שקט, התבודדות ומפגש ישיר עם רוח המדבר.
על פי המסורת המוסלמית, זהו קברו של רַי. הוא מתואר כרועה של יתרו, חותנו של משה רבנו, בתקופה שבה ירד מאזור זארמה והחל בדרכו להוציא את בני ישראל מעבדות.
הקבורה המכונה בפי המוסלמים נבי מוסא (הנביא מוסא) היא אתר עלייה לרגל חגיגי באסלאם. המסורת נוצרה לאחר ניצחונו של סלאח א-דין על הצלבנים וכיבוש ירושלים בשנת 1187, אז החלו המונים להתכנס כאן ולעלות לירושלים בתקופת חג הפסחא הנוצרי כדי להדגיש נוכחות ועליונות מוסלמית בעיר. העובדה שהפסטיבל אינו קשור ללוח השנה המוסלמי אלא נקבע לפי הלוח היווני־אורתודוקסי מחזקת את ההבנה שמדובר במסורת שנוצרה מצרכים פוליטיים ולא מעדות היסטורית קדומה. קדושת המקום נקשרה לשמו של משה רבנו, אף שהקוראן מציין במפורש כי משה לא נכנס לארץ המובטחת ומקום קבורתו אינו ידוע במואב. לפי האמונה המקומית, מקום הקבורה התגלה בחלום לעבדאללה, ובעקבותיו הוקם המסגד. בראשית שנות העשרים של המאה ה־20 הפכו החגיגות סביב המסגד ומתחם נבי מוסא לביטוי של תנועה לאומית פלסטינית, ומהן צמחו גם מהומות שהשפיעו על מהלך המאה כולה.
