מקומות לביקור בהם Haifa
טיול ברובע בת גלים של חיפה
הטיול שלנו בשכונת בת גלים מתחיל בכיכר קטנה, ליד בית החולים רמב"ם. בית החולים, הנושא את שמו של רבי משה בן מימון, הרופא והפילוסוף היהודי מימי הביניים, הוא לא רק מרכז רפואי חשוב, אלא גם נקודת זינוק למבקרים המעוניינים להכיר את האזור המיוחד הזה. רבי משה בן מימון, יליד ספרד, היה אחד מאנשי הרוח החשובים של העולם היהודי, והשם שניתן לבית החולים מהווה הוקרה לשמו ולתרומתו.
כדי להתחיל את הסיור בנוחות, נוכל להשאיר את הרכב במגרש החניה התת-קרקעי של בית החולים, שנמצא במיקום אידיאלי. משם נצא ברגל, והדרך תוביל אותנו לבניין המנזר הכרמליטי הראשון באזור. המבנה, עם הארכיטקטורה הייחודית שלו, שוכן בסמוך לאזור בית החולים ומשדר אווירה של קדושה ושקט.
הסיור בשכונת בת גלים מומלץ במיוחד לשעת אחר הצהריים, כשהחניה נגישה יותר והטמפרטורות נוחות. בשעה זו, זרם המטופלים והמבקרים בבית החולים יורד, והשכונה שקטה יותר. השמש כמעט במלוא כוחה, מאירה את החופים היפים של בת גלים ומלטפת את הרחובות הצרים. זו שעה קסומה לטייל, להתרשם מהאזור ולחוש את ההיסטוריה, התרבות והטבע שמתמזגים כאן באופן מושלם.
המרכז הרפואי רמב"ם נחשב לאחד מהמובילים בתחום הרפואה, ומוערך מאוד הן בארץ והן בעולם. הישגיו הפורצי דרך בתחום הרפואה הפכו אותו למוקד עולמי, אך הדרך הארוכה שעבר עד שהפך למרכז רפואי עולמי הייתה מלאה בעליות ומורדות. כל הסיפור הזה מתחיל במקום שבו אנו עומדים כיום – מבנה המנזר הישן, שמניב את ההיסטוריה הארוכה של המרכז.
המנזר הוקם בסוף המאה ה-19, ביוזמתן של שלוש נזירות צרפתיות, שרכשו את הקרקע מאפנדי מקומי. המקום, ששמו בערבית היה "זאורה", שימש כנקודת עצירה לעולי רגל נוצריים שהגיעו ממפרץ עכו. עם השנים, ובמהלך השנים השלושים של המאה ה-19, עבר המנזר אל ראש הר הכרמל, ובמקום הישן הוקם בית חולים. מאוחר יותר, נוסד במקום גם בית ספר לאחיות, שמטרתו הייתה להכשיר את הדור הבא של הצוות הרפואי.
בין התמונות הייחודיות שנשארו מזמנים אלה, ישנה תמונת מחזור שהפכה לתצלום מסורתי של בוגרי בית הספר, צולמה על רקע עץ הדקל בחצר המרכזית – סמל לתחילתו של מסלול ארוך ומרתק שיביא את המקום להישגים רפואיים חסרי תקדים.
הכניסה המרכזית לבניין המנזר ההיסטורי נראית כיום כמו שער אל העבר, אל תקופה שבה הבנייה הייתה תהליך ארוך ומורכב. המנזר, שנבנה בסוף המאה ה-19, הוקם במהירות בלתי רגילה של אותם ימים, תוך עשר שנים בלבד. החצר המרכזית, אשר הייתה המקום שבו הצניעות והקדושה ניפגשו, הייתה מצוידת במאגר תת-קרקעי לאיסוף ואחסון מים – דבר שהעיד על ההבנה העמוקה של הצורך במשאבים טבעיים. חדרי הנזירות התמקמו בקומה השנייה, ואחד הדברים החשובים ביותר היה חיזוק הקשר הרוחני והנפשי ביניהם. חדרי התקשורת ושיחות הנפש היו מהווים מקום מרכזי לכל אחת מהן. המסדרונות הארוכים והעמודים הפנימיים היו הדרך להליכות ולהרהורים שקטים, מה שהפך את המנזר למקום שמצא איזון בין העולם החומרי לבין הרוחני.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, גורשו הנזירות על ידי הטורקים לצרפת, בטענה שהן תושבות של מדינה עוינת. כוחות המשלוח הגרמניים שהו במקום תקופה, ובסופו של דבר, עם כיבוש האזור על ידי הבריטים, חזרו הנזירות לארץ-ישראל. בסביבה החדשה, שבה חיפה הפכה לנמל אנגלי ובסיס חיל הים, היה הבניין במוקד התעניינות רבה מצד הצבא הבריטי. בהסכם עם המנזר, הבריטים בנו על ראש הר הכרמל את המבנה החדש שמהווה את המקום שבו שוכן המנזר עד היום, והבניין ההיסטורי הפך לחלק אינטגרלי מהמכלול הרפואי של המרכז הרפואי רמב"ם.
דרכנו ארכה כחמש-עשרה דקות, חלפה על פני גדר ארוכה שסגרה את אחד הבסיסים הצבאיים החשובים ביותר בארץ – בסיס הצי הימי הישראלי הגדול ביותר, שמשרת גם כבית הספר הצבאי הימי. כאן, בסמוך לכניסה הראשית למתחם, ישנם ספסלים בפינת הרחובות, שעליהם שלטים צנועים להנצחת זיכרונות. תרומת ציבור עם שלט הנצחה הפכה לצורת שימור זיכרון הנופלים הנפוצה ביותר בארץ.
במקרה הזה, הספסל הראשון מוקדש למשפחת אמסטר – משפחת רופאים שעומדת מאחוריה היסטוריה של עשייה רפואית מדורי דורות. משפחת אמסטר איבדה את יקירה, שנפל בפוגרום הערבי בבתי זיקוק ב-1947, רגעים לפני שהאו"ם קיבל את החלטתו להקים את מדינת ישראל. הספסל השני מוקדש לסמל ראשון יגאל אמסטר, שנפל במלחמת ששת הימים. שני הספסלים הם תרומה של המשפחה לרובע בת גלים ולתושבי העיר, ומסמלים את הכבוד והזיכרון שנשמרו בעבור הנופלים שהיו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה המקומית והצבאית.
חוף בת גלים, אחד החופים השקטים וה"ביתיים" ביותר של חיפה, הוא מקום שמספק את כל מה שצריך למי שמחפש מקום רגוע להירגע ולהתפנק. החוף מאובזר בכל הדרוש – ספסלים, מקלחות ומתקני שירות נוספים, מה שהופך אותו לאידיאלי למשפחות ולמבקרים שמחפשים מקום נעים ונגיש להנאה. מיקומו של החוף ליד מפרץ קטן ושובר גלים מוסיף לו יתרון גדול: החוף מוגן ומספק רחצה בטוחה, במיוחד בזכות הגלים השקטים שמגיעים אליו.
אך חשוב לזכור: הרחצה במקום מותרת רק בשעות בהן המצילים עובדים, כדי להבטיח את הבטיחות של כל מי שמבקר בו. החוף, עם המים הצלולים והחול הרך, מהווה מקום אידיאלי למי שמחפש חוף שקט ונעים, ללא ההמולה של החופים המרכזיים בעיר.
המשך חוף בת גלים, לא רחוק מהמקום שבו נמתחים החול והמים, נמצא מוקד הנצחה מיוחד במינו. כאן, במרחק לא רב מהחוף השקט, הוקדש מקום לזכרם של חיילי חיל הים, חברי שייטת 13, שנפלו במהלך מבצע צבאי בלבנון. האנדרטה, הניצבת בצורה צנועה אך מרשימה, מהווה מקום זיכרון לאלו ששילמו את המחיר הכבד ביותר למען ביטחון המדינה.
החוף, שעד כה היה מקום של רוגע ושקט, הופך כאן למקום של כבוד, זיכרון והערכה. האנדרטה, הממוקמת בסמוך למים הרגועים, מאפשרת למבקרים לעצור לרגע ולהתבונן על הסיפורים וההקרבות, שמתגלגלים מאחוריהם. גלי הים נוגעים בקירות האנדרטה, כמו מביעים כבוד לדמויות שנפלו, והם שותפים בשמירה על זיכרונם. החוף הזה, לצד היותו מקום של מנוחה ושקט, הפך גם לאתר המרגש את הלבבות, ומזכיר לנו את המחיר הגבוה של הביטחון והשלווה שאותן אנחנו חווים כאן.
מלבד השם, לא היה ולא נברא פה קזינו. מבנה הבטון העומד כאן כיום, לא שייך כלל לבניין המקורי. אבל מה גורם למקום הזה להיות מעניין? כל הסיפור התחיל בשנות ה-20 של המאה ה-20, כאשר שכונת בת גלים הייתה בעיצומו של פיתוח מהיר. רוזנפלד ובונשטיין, אנשי זכרון יעקב, עמדו בראש המועצה המיישבת של השכונה, ובמהלך שנות ה-30, הוחלט להקים מרכז סגנון קאנטרי קלאב, אשר יכלול מסעדה, בריכת שחייה אולימפית, רחבת ריקודים ואולם אירועים.
למי שחשב שברשות בת גלים לא ניתן להקים מקום כשלו, היה בהחלט מקור השראה בתל אביב. שם, במרכז העיר, כבר היה מרכז דמוי קאנטרי קלאב מצליח, וההצלחה הזו פיתתה גם את אנשי השכונה הקטנה. השם "קזינו" נבחר לתיאום עם המרכז התל אביבי, ובתוך זמן קצר המקום הפך לאבן משיכה לא רק לתושבי בת גלים, אלא גם למבקרים מכל העיר.
רוזנפלד, האיש שתרם את ביתו לבניית השכונה בתמורה לכך ששם רחוב הטיילת ייקרא על שמו, ובונשטיין, ששימש כיזם ומנהל של הבניין, הצליחו להקים מקום שהפך לשם דבר בתקופת שלטון המנדט הבריטי. קצינים בריטיים, נערות יפות, ריקודים וקונצרטים הפכו את הקזינו לאטרקציה שמרכזת את האורחים בעיר כולה.
אך לאחר הכרזת העצמאות, התהפכו הדברים. במקום נפתח קולנוע, שהפך להצלחה גדולה, אך עם הזמן החלה ירידה. שערוריות, שחיתות ומלחמות אגו בין המנהלים והבעלים של המקום הובילו את הקזינו לפשיטת רגל ולקיבועו כזיכרון מהעבר. במשך זמן רב, הבניין עמד שומם, ונראה היה כי יימחק מן המפה העירונית. היו ניסיונות לשקם אותו, לשחרר את המיסים העירוניים כדי לאפשר פיתוחו, אך כל ניסיונות השיקום כשלו.
רק לאחר שנים רבות, כאשר נשקל להחיות את טיילת בת גלים, נהרסו השרידים של המבנה ההיסטורי ונבנה עותק מדויק של המתחם. אלא שהפעם, המבנה החדש לא היה קזינו, אלא הפך לאנדרטה אילמת לחמדנות ולבצע כסף – אותו תהליך שהוביל לנפילתו של המקום בשעתו.
אריה לייב סמסונוב, אחד ממקימי חדרה, היה אדם בעל חזון עז. הוא לא רק תרם להקמת העיר, אלא גם היה נחוש להעניק לילדיו את ההשכלה שלא הייתה זמינה בקלות בסוף המאה ה-19. אמנם בתקופה ההיא לא היה פשוט ללמוד ולהתפתח, אך אריה לייב לא וויתר על הרצון של ילדיו להצליח. הוא גידל לבדו את בנו יצחק, ולימד אותו מקצוע מכניס, כזה שיביא פרנסה ויבנה עתיד טוב יותר – וטרינריה.
כאשר יצחק סיים את לימודיו, הוא נשלח לחיפה, לבת גלים, לבית ששוכן כאן – בית שנבנה בשנת 1921 על ידי האדריכל ברסקי. כאן, בעיר חיפה, התחיל יצחק לבסס את הקריירה שלו. הוא לא רק עבד כווטרינר, אלא גם הקים את העמותה הווטרינרית, דבר שיציב אותו במקום חשוב בעולם הרפואה של בעלי החיים. הצלחתו של יצחק הייתה כל כך משמעותית, עד שהוא הצליח להיפרד מאגודת הרופאים הכלליים ולייסד גישה חדשה בעולם הרפואה.
בשנת 1929, הבית הזה הפך לאירוח של דמות חשובה ומוערכת – משפחתו של שי עגנון, חתן פרס נובל לספרות. בשעה קשה וקריטית, כאשר יהודי ירושלים סבלו מהפוגרום הנורא שביצעו ערבים בעיר, הבית הזה הפך למקלט עבור הסופר. משפחת סמסונוב נתנה לו מקלט וביטחון, כאות של נדיבות וערכים של סולידריות, שהיו חלק מהמורשת המשפחתית.
הבית בבת גלים, שנבנה על ידי ברסקי, הפך למרכז של תרבות ופעילות חברתית, ולסמל לעמידות ונחישות, גם כשאתה מוצא את עצמך בצומת דרכים קשה.
שכונת בת גלים, שתוכננה בתחילת המאה ה-20 על ידי האדריכל ריצ'רד קאופמן, נבנתה בהשראת רעיון "עיר הגנים", שהגה הפילוסוף האוטופיסטי הווארד איבנזרה בלונדון בסוף המאה ה-19. רעיון זה חיפש ליצור סביבה עירונית שמחברת בין האדם לטבע, והייתה אמורה לשלב בין חיים עירוניים מודרניים לבין מרחבים ירוקים ופתוחים. קאופמן, יהודי יליד פרנקפורט, היה אחד מהאנשים שביצע את רעיון עיר הגנים בצורה המעשית ביותר, והשפיע על הארכיטקטורה של ישראל בצורה בלתי רגילה.
המחויבות של קאופמן לרעיונות אלה לא נראתה רק בשכונות חיפה ובפרבריה, אלא גם בכ-600 יישובים חקלאיים, כולל המושב נהלל, שנחשב לדוגמה הבולטת ביותר של עיר גנים – מושב שבו נולד וגדל משה דיין. בניית שכונת בת גלים הייתה חלק מהחזון של קאופמן ליצור קהילה חיה, פתוחה ומסודרת, שבה כל פרט נמצא במקום הנכון כדי לשרת את תושבי המקום בצורה הטובה ביותר.
לא רק את הרחובות ומיקומם של הבתים תכנן קאופמן, אלא גם את שדרת בת גלים שעליה אנו נמצאים כיום. השדרה, עם העצים והשבילים המרווחים שלה, לא רק שמהווה את ליבו של האזור, אלא גם מסמלת את החזון של עיר שבה יש מקום גם לטבע וגם למגורים, מקום שבו ניתן לחיות בהרמוניה עם הסביבה.
הבניין בפינת שדרות בת גלים ורחוב יונתן נבנה כבית פרטי למשפחת כהן בשנת 1937. שני הצדדים שלה סגורים בזווית של כמעט 60 מעלות, צד אחד הוא בן שתי קומות והשני הוא בן שלוש קומות.
מסעדת אבו זאיד בבת גלים היא המקום שמושך אליו כל חובב דגים ופירות ים, והפכה במשך השנים לאחת המסעדות המפורסמות ביותר בעיר. לא במקרה נכתב עליה כל כך הרבה בעיתונים ובמגזינים קולינריים, ועותקים של הכתבות הללו, ממוסגרים ומעוטרים בגאווה, מקשטים את קירות המסעדה. כל מי שביקר כאן יודע שהבעלים, אבו זאיד, תמיד נמצא שם. הוא מנהל את העניינים כבר שנים רבות, וללא ספק הופך את המקום למוקד אמיתי של חום, קבלת פנים אישית ויחס מצוין.
המסעדה, במובנים רבים, מזכירה מסעדה ים תיכונית יוונית או איטלקית. השולחנות המלאים במהרה בסלטים שונים – טריים, צבעוניים, וטעימים – מספקים את הפתיחה המושלמת לארוחה. המלצרים הזריזים מגישים את הסלטים תוך זמן קצר, ומהר מאוד השולחן מתמלא במגוון טעמים. לאחריהם, מגיעה המנה העיקרית – דגים ופירות ים טריים, שמגיעים בדיוק כפי שהם צריכים להיות: פשוטים, טריים וטעימים.
האווירה במסעדה היא פשוטה, אך חמימה ומזמינה. המארחים, הידידותיים תמיד, מקבלים את האורחים כמו בני משפחה. המוצרים הטריים, שהיו מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מהמסעדה, יחד עם האווירה המקומית והשירות המעולה, הופכים את אבו זאיד לתחנה המושלמת לאחר טיול בשכונת בת גלים השקטה והנחמדה. כאן, בסוף היום, כל מי שמגיע מרגיש שהוא נמצא במקום הנכון, ושהיא סיום מושלם לכל יום של חוויות בעיר.
