טיול ברובע בת גלים של חיפה

הטיול שלנו בשכונת בת גלים מתחיל מכיכר קטנה באזור בית החולים רמב"ם. בית החולים נקרא על שם הרופא והפילוסוף היהודי מימי הביניים, רבי משה בן מימון, יליד ספרד. יהיה לנו נוח מאוד להשאיר את המכונית במגרש החניה התת קרקעי ולטיל ברגל. נפנה עתה לבניין המנזר הכרמליטי הראשון, וכעת המבנה המנהלי של בית החולים. עדיף לצאת לסיור ברובע בת גלים אחר הצהריים. זה הזמן בו החניה נגישה יותר, זרם העיקרי של מטופלי חוץ יורד ושמש מלטפת בקרניה כמעט אופקיות את חופיה היפים של בת גלים.

המרכז הרפואי רמב״ם מוערך בכל העולם הרפואי בארץ ובחו״ל. זאת הודות לפיתוחים פורצי הדרך שנעשים במקום. אך הדרך מבית חולים קטן למרכז רפואי עולמי הייתה ארוכה. הכל התחיל ממבנה המנזר בו אנו עומדים כעת. המנזר הוקם ביוזמתן של שלוש נזירות צרפתיות שרכשו את הקרקע לבנייה מאפנדי המקומי. בערבית, המקום נקרא זאורה - לכאן הגיעו עולי הרגל הנוצריים ממפרץ עכו. מאוחר יותר בשנות השלושים של המאה ה-19 עבר המנזר לראש הר הכרמל, ובית חולים התיישב במקום ואחר כך בית ספר לאחיות. שימו לב לתמונת המחזור אשר נחשבת לתצלום מסורתי של בוגרי בית הספר על רקע עץ דקל בחצר המרכזית.

זוהי הכניסה המרכזית לבניין ההיסטורי של המנזר. הוא נבנה בסוף המאה ה-19 במהירות בזק של אותם הימים תוך 10 שנים בלבד. החצר המרכזית הייתה מצוידת במאגר תת-קרקעי לאיסוף ואחסון מים. חדרי הנזירות התמקמו בקומה השנייה. חשיבות מיוחדת יוחסה לחדרים לתקשורת בין נזירות ולשיחות נפש. מסדרונות לאורך העמודים הפנימיים נועדו להליכות ולהרהורים. במהלך מלחמת העולם הראשונה גירשו הטורקים את הנזירות של המנזר לצרפת, מתוך עילה על תושבות של מדינה עוינת. כוחות המשלוח הגרמניים שהו במקום זמן מה, ולאחר מכן חזרו הנזירות לארץ-ישראל תחת שלטון האנגלים. עם התפתחותה של חיפה כנמל אנגלי וכבסיס חיל הים, הבניין הפך למוקד התעניינות של הצבא הבריטי. על פי ההסכם עם המנזר, הבריטים בנו על ראש ההר את המבנה החדש המשמש את הנזירות עד היום, והבניין ההיסטורי הפך לחלק ממכלול הרמב"ם.

דרכנו, של כחמש-עשרה הדקות, חלפה על פני גדר ארוכה של בסיס הצי הימי הישראלי הגדול ביותר בארץ שמשמש גם כבית הספר הצבאי הימי. כאן נמצאת הכניסה הראשית למתחם, לפניו ניתן להבחין בספסלים בפינת הרחובות עם שלטי הנצחה צנועים. תרומה לטובת הציבור עם שלט הנצחה היא הצורה הנפוצה ביותר של שימור זיכרון הנופלים בארץ. במקרה זה מדובר במשפחת אמסטר - משפחה של רופאים מדורי דורות שאיבדה את יקירם בפוגרום הערבי בביתי זיקוק ב-1947, שהתחולל כשהאו"ם קיבל החלטה על הקמת מדינת ישראל, והספסל השני מוקדש לסמל ראשון יגאל אמסטר שנפל במהלך מלחמת ששת הימים. שני הספסלים הם תרומה של המשפחה לרובע בת גלים ולתושבי העיר.

מלבד השם, לא היה ולא נברא פה שוב קזינו. יתר על כן, מבנה הבטון העומד כאן אינו הבניין המקורי. אז מה הדבר המעניין פה? הכל התחיל בשנות ה-20 של המאה ה-20 בעת פיתוחה המהיר של שכונת בת גלים. רוזנפלד ובונשטיין מזכרון יעקב עמדו בראש המועצה המיישבת של בת גלים. בשנות השלושים, הקהילה העמידה של השכונה החליטה להקים מרכז דמוי קאנטרי קלאב עם מסעדה, בריכת שחייה אולימפית, רחבת הריקודים ואולם אירועים. בנוסף במתחרה העברי הראשון הלא הוא תל אביב, מרכז דומה בעל שם ויעוד דומים, כבר זכה לתהילת רבים. ומה? בת גלים פחות טובה? רוזנפלד, זה שתרם את ביתו לשכונה בתמורה לכך שרחוב הטיילת יקרא על שמו, ובולשטיין ובנו היו היזמים המקימים והמנהלים הנצחיים של בניין הקזינו. בתקופת השלטון האנגלי שגשג המקום. קצינים בריטיים, נערות יפות, ריקודים וקונצרטים הפכו את המקום לאבן משיכה לא רק לתושבי בת גלים אלא לכל העיר. לאחר הכרזת העצמאות, נפתח במקום קולנוע וזכה להצלחה גדולה, אך עם הזמן, כמו קזינו בתל אביב, בעקבות שערוריות שחיתות ומלחמות אגו בין מנהלים ובעלים, הקזינו פשט את הרגל ונסגר. במשך זמן רב, הבניין עמד שומם ונהרס. היו ניסיונות לשקמו, לבטל מסי עירייה לצורך פיתוח, אבל דבר לא צלח. רק שנים רבות לאחר מכן, כשרצו להחיות מחדש את הטיילת של בת גלים, נהרסו שרידי המבנה היסטורי ונבנה עותק מדויק של המתחם, אך גם הוא הפך לאנדרטה אילמת לחמדנות ובצע כסף.

אריה לייב סמסונוב - ממקימי חדרה שאף לתת השכלה לילדיו, למרות שבסוף המאה ה-19 לא היה זה פשוט. הוא גידל לבד את בנו יצחק, ולימד אותו למקצוע מכניס - וטרינר. יצחק נשלח לחיפה לבת גלים, לבית הזה אשר בשנת 1921 בנה האדריכל ברסקי. יצחק סמסונוב ייסד את העמותה הווטרינרית והצליח להיפרד מאגודת הרופאים הכלליים. בשנת 1929 ארחה משפחתו של שי עגנון, חתן פרס נובל לספרות, ובבית הזה העניקה לסופר מקלט מפוגרום הנוראי אשר עשו ערבים ביהודי ירושלים.

שכונת בת גלים תוכנה בתחילת המאה ה-20 על ידי האדריכל ריצ'רד קאופמן ברוח הקונספט האירופאי של "עיר גנים". רעיון זה גובש על ידי הפילוסוף האוטופיסתי הווארד איבנזרה בלונדון בסוף המאה ה-19. קאופמן, יהודי יליד פרנקפורט, הותיר את חותמו בארכיטקטורה של ישראל, בעיקר על ידי מחויבותו לרעיונות של עיר גנים, שהתבטאו לא רק בשכונות חיפה ובפרבריה, אלא גם בלמעלה משש מאות יישובים חקלאיים. הדוגמה הבולטת ביותר ליישוב כזה, שבאופן כמעט מושלם מגלם את הרעיון של הווארד בדבר עיר גנים, הוא מושב נהלל, שבו נולד וגדל משה דיין. בשכונת בת גלים תכנן קאופמן לא רק את הרחובות ואת מיקומם של הבתים, אלא גם את שדרת בת גלים שעליה אנו נמצאים.

הבניין בפינת שדרות בת גלים ורחוב יונתן נבנה כבית פרטי למשפחת כהן בשנת 1937. שני הצדדים שלה סגורים בזווית של כמעט 60 מעלות, צד אחד הוא בן שתי קומות והשני הוא בן שלוש קומות.

מסעדת אבו זאיד היא מסעדת הדגים המפורסמת והנערצת ביותר בבת גלים. נכתב עליה הרבה בעיתונים ובמגזינים קולינריים, ועותקים של הכתבות הללו ממוסגרים באהבה על ידי הבעלים מעטרים בגאווה את הקירות של המסעדה. אבו זאיד הבעלים תמיד נמצא שם והוא מנהל את העניינים כבר שנים רבות. המסעדה הזו מזכירה מאוד מסעדה ים תיכונית יוונית או איטלקית. מגוון אשיר של סלטים שונים, אשר ממלאים במהירות את השולחן בידי המלצרים הזריזים מהווים הקדמה טעימה למנה העיקרית - מנות של דגים או פירות ים. האווירה הפשוטה, המארחים הידידותיים והמוצרים הטריים תמיד שמו את המסעדה תחנה אחרונה מושלמת לסיום של כל טיול בשכונה השקטה והנחמדה של בת גלים.