זוהי הכניסה המרכזית לבניין ההיסטורי של המנזר. הוא נבנה בסוף המאה ה-19 במהירות בזק של אותם הימים תוך 10 שנים בלבד. החצר המרכזית הייתה מצוידת במאגר תת-קרקעי לאיסוף ואחסון מים. חדרי הנזירות התמקמו בקומה השנייה. חשיבות מיוחדת יוחסה לחדרים לתקשורת בין נזירות ולשיחות נפש. מסדרונות לאורך העמודים הפנימיים נועדו להליכות ולהרהורים. במהלך מלחמת העולם הראשונה גירשו הטורקים את הנזירות של המנזר לצרפת, מתוך עילה על תושבות של מדינה עוינת. כוחות המשלוח הגרמניים שהו במקום זמן מה, ולאחר מכן חזרו הנזירות לארץ-ישראל תחת שלטון האנגלים. עם התפתחותה של חיפה כנמל אנגלי וכבסיס חיל הים, הבניין הפך למוקד התעניינות של הצבא הבריטי. על פי ההסכם עם המנזר, הבריטים בנו על ראש ההר את המבנה החדש המשמש את הנזירות עד היום, והבניין ההיסטורי הפך לחלק ממכלול הרמב"ם.