הכניסה המרכזית לבניין המנזר ההיסטורי נראית כיום כמו שער אל העבר, אל תקופה שבה הבנייה הייתה תהליך ארוך ומורכב. המנזר, שנבנה בסוף המאה ה-19, הוקם במהירות בלתי רגילה של אותם ימים, תוך עשר שנים בלבד. החצר המרכזית, אשר הייתה המקום שבו הצניעות והקדושה ניפגשו, הייתה מצוידת במאגר תת-קרקעי לאיסוף ואחסון מים – דבר שהעיד על ההבנה העמוקה של הצורך במשאבים טבעיים. חדרי הנזירות התמקמו בקומה השנייה, ואחד הדברים החשובים ביותר היה חיזוק הקשר הרוחני והנפשי ביניהם. חדרי התקשורת ושיחות הנפש היו מהווים מקום מרכזי לכל אחת מהן. המסדרונות הארוכים והעמודים הפנימיים היו הדרך להליכות ולהרהורים שקטים, מה שהפך את המנזר למקום שמצא איזון בין העולם החומרי לבין הרוחני.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, גורשו הנזירות על ידי הטורקים לצרפת, בטענה שהן תושבות של מדינה עוינת. כוחות המשלוח הגרמניים שהו במקום תקופה, ובסופו של דבר, עם כיבוש האזור על ידי הבריטים, חזרו הנזירות לארץ-ישראל. בסביבה החדשה, שבה חיפה הפכה לנמל אנגלי ובסיס חיל הים, היה הבניין במוקד התעניינות רבה מצד הצבא הבריטי. בהסכם עם המנזר, הבריטים בנו על ראש הר הכרמל את המבנה החדש שמהווה את המקום שבו שוכן המנזר עד היום, והבניין ההיסטורי הפך לחלק אינטגרלי מהמכלול הרפואי של המרכז הרפואי רמב"ם.
