מלבד השם, לא היה ולא נברא פה קזינו. מבנה הבטון העומד כאן כיום, לא שייך כלל לבניין המקורי. אבל מה גורם למקום הזה להיות מעניין? כל הסיפור התחיל בשנות ה-20 של המאה ה-20, כאשר שכונת בת גלים הייתה בעיצומו של פיתוח מהיר. רוזנפלד ובונשטיין, אנשי זכרון יעקב, עמדו בראש המועצה המיישבת של השכונה, ובמהלך שנות ה-30, הוחלט להקים מרכז סגנון קאנטרי קלאב, אשר יכלול מסעדה, בריכת שחייה אולימפית, רחבת ריקודים ואולם אירועים.
למי שחשב שברשות בת גלים לא ניתן להקים מקום כשלו, היה בהחלט מקור השראה בתל אביב. שם, במרכז העיר, כבר היה מרכז דמוי קאנטרי קלאב מצליח, וההצלחה הזו פיתתה גם את אנשי השכונה הקטנה. השם "קזינו" נבחר לתיאום עם המרכז התל אביבי, ובתוך זמן קצר המקום הפך לאבן משיכה לא רק לתושבי בת גלים, אלא גם למבקרים מכל העיר.
רוזנפלד, האיש שתרם את ביתו לבניית השכונה בתמורה לכך ששם רחוב הטיילת ייקרא על שמו, ובונשטיין, ששימש כיזם ומנהל של הבניין, הצליחו להקים מקום שהפך לשם דבר בתקופת שלטון המנדט הבריטי. קצינים בריטיים, נערות יפות, ריקודים וקונצרטים הפכו את הקזינו לאטרקציה שמרכזת את האורחים בעיר כולה.
אך לאחר הכרזת העצמאות, התהפכו הדברים. במקום נפתח קולנוע, שהפך להצלחה גדולה, אך עם הזמן החלה ירידה. שערוריות, שחיתות ומלחמות אגו בין המנהלים והבעלים של המקום הובילו את הקזינו לפשיטת רגל ולקיבועו כזיכרון מהעבר. במשך זמן רב, הבניין עמד שומם, ונראה היה כי יימחק מן המפה העירונית. היו ניסיונות לשקם אותו, לשחרר את המיסים העירוניים כדי לאפשר פיתוחו, אך כל ניסיונות השיקום כשלו.
רק לאחר שנים רבות, כאשר נשקל להחיות את טיילת בת גלים, נהרסו השרידים של המבנה ההיסטורי ונבנה עותק מדויק של המתחם. אלא שהפעם, המבנה החדש לא היה קזינו, אלא הפך לאנדרטה אילמת לחמדנות ולבצע כסף – אותו תהליך שהוביל לנפילתו של המקום בשעתו.
