Places to visit in Vienna
וינה בשעתיים
הכניסה והקתדרלה. ההבדל ביניהן הוא בכך שקתדרלה היא הכנסיה שבה מושבו של הבישופ. הכנסיה נבנתה בשלבים במשך מאות שנים. כל פעימה נעשתה כאשר היה כסף. לכן היא נראת כאוסף ארכיטקטוני מתקופות שונות.
המגדל הדרומי היה פעם הגבוה באירופה. המגדל נהיה נמוך די מהר כי נבנו חדשים וכל כנסיה גדולה התחרתה בגובה מגדליה. אוסטרים ניסו להחזיר את העטרה ליושנה אך לא הספיק להם כסף לכן סיימו את הבניה של המגדל הצפוני בכיפה קטנה.
230000 הוא מספר הרעפים שמרכיבים את הפסיפס היפה של גג הכנסיה. וינה נראת כעיר היסטורית שהרבה מבנים עתיקים השתמרו בה. אבל הכל משוחזר אחרי מלחמת העולם השניה.
תאורת הרחובות בוינה לקראת חג המולד יפה מאוד. אבל, השווקים נפתחים אחרי 19 לנובמבר. לכן בינתים היופי עוד לא נראה במלוא הפאר. לא קל לדמיין היום, אבל אוכלוסיה של האימפריה האוסטרו הונגרית היתה 45 מליון איש. כיום אוסטריה היא 9 מליון. רחוב גראבן הוא מדרחוב ראשי של העיר ושמו אומר ״חפיר״. החפיר של וינה כמחנה רומי. החנות הזו היתה פעם חנות יהודית. משפחת בראון הייתה הבעלים של חנויות בגדים היוקרתיות בוינה. היו לה סניפים בפראג בברלין ובקרלסבאד. הם תפרו בגדים במקום. במלחמת העולם השנייה המשפחה עזבה את וינה ומסרה את הנכס לכנסיה בתקווה שיחזרו. אחרי המלחמה הם חזרו אך החליטו למכור בתנאי שהחנות ועיצוב שלה לא ישתנו.
אלטמן וקונה (כהן) גם חנות יהודית. חנות שוקולד. כאן קרה אותו הדבר כמו אצל לוי ויטון. הם הזמינו מעצב ידוע בוינה בסוף מאה 19. יוזף הופמן עיצב את האריזות. אריזות יקרות ערך יותר משוקולד! מאז זו המתנה היוקרתית.
העמוד הוא רלוונטי לימינו. כל 100 שנה יש מגפה באירופה. איך היו מנצחים את המגפה לפני עידן הרפואה המודרנית? השליט היה יורד על הברכיים ומבקש מאל להציל את העיר. זה מה שרואים על הפסל. השליט גם הבטיח לאל כי יבנה עמוד הוקרה. למשפחת הבסבורג היה מום מולד: הלסת התחתונה של תינוקות הייתה כבדה מאוד. כך פיסלו את השליט גם בעמוד.
הצומת המרכזית. מכאן יורד רחוב לארמון החורף וגם עולה צפונה. בהצטלבות נמצאת חנות מפורסמת של יוליוס מיינל. כדאי לקנות בה ממתקים ושוקולד.
מסעדת Black Camel היא אחת המסעדות היוקרתיות ביותר בעיר העתיקה של וינה. ההיסטוריה שלה מתחילה במאה ה-17, כאשר גמלים, מדבריות, מדינות אקזוטיות ועולמות רחוקים היו בגדר אגדות עבור האירופים. המסעדה הוקמה על ידי קמליוס, שחזר לווינה ממסעו בפיליפינים הספרדיים. בהתחלה הגישו כאן מנות גורמה של טעמים עדינים, אבל, ככל הנראה, לאחר שנכנעו לטעמם הבלתי יומרני של האוסטרים, המקום נהפך למרכז שתייה חריפה. האופנה החדשה לאוכל טוב ומשקאות איכותיים, שכבשה את וינה בשיא המהפכה הבורגנית במחצית השנייה של המאה ה-19, דחפה את הגמל השחור לחפש טעמים חדשים וכך הפך המקום שוב למסעדת גורמה.
אחד הברים הטובים של וינה. בהשפעת בנו של המייסד דייוויד, הפך המותג קמפרי למה שהוא היום: שם נרדף לטעם מר, אסתטיקה אמנותית ולה דולצ'ה ויטה. 1860 המציא אביו של דויד גספר ליקר "amens bitter all'uso d'Olanda" בחנות האלכוהול הקטנה שלו בפיימונטה ממערב למילאנו, שהתאפיינה בטעמה המר שאין לטעות בו. עד מהרה זה היה המשקה האהוב על האיטלקים ועל אוסטרים ששלטו אז בחלק זה של איטליה.שם הבר לא יתן לטעות: כאן נפגשים וינה ואומנות ה״חיים יפים״ של האיטליה.
זה הצד המזרחי של כנסיית אם הוף. היא הוקמה על ידי המנזר הכרמליתי במאה ה-14. בין אומנות החיצוניות היו חנויות רחוב שנשתמרו עד היום. מעל המרפסת של חזית הכנסייה הפונה לכיכר אם הוף החריז מלך אוסטריה על פירוק האימפריה הרומית הקדושה לאחר מלחמות נפוליון.
רחוב זה השתמר היטב מהמאה ה-17. הוא נקראה רחוב האחים בלבן שמזכיר את הכנסיה הסמוכה שנבנתה על ידי מנזר הכרמליתים. אחרי זה הרחוב נקרה רחוב היהודים מאחר והוביל לרובע היהודי. השם הנוכחי נגזר מגובי המיסים שגרו כאן לאחר גירוש היהודים.
שלוש קהילות יהודיות חוסלו וגורשו מוונה. קוראים לווינה בתרבות היהודית עיר הדמים. כיכר היהודים היתה פה ממאה ה-11.
אבל… לא גרים פה יהודים יותר.
רייצ’ל ווינדרין פסלית האנדרטה פגשה בבעיה גדולה בעת הקמתה. מצאו בחפירות היסודות את השרידים של בית הכנסת הראשון מימי הביניים. מתחת בנו מוזיאון של בית הכנסת. ירידה של 7 מטרים. 200 אלף יהודים היו ערב המלחמה באוסטריה, רובם גורשו למדינות אחרות. 65 אלף נרצחו. כתובת בשלוש שפות. כתובת בעברית שונה וכתוב בה ״ימעח שמם״.
הכיכר הגדולה והמרכזית של וינה של כל הזמנים. היא כיכר שוק חג המולד.
משקה זה הוא יין מתובל וממותק. הוא מחמם את הגוף בחורף, במיוחד כאשר נמצאים ברחוב. מוזגים את היין לכוס ולוקחים פיקדון על הכוס. היין עצמו לא יקר. רבים מעדיפים להשאיר את הכוס וכך המוכר מקבל את הפקדון ותייר את הכוס.
והינה המתדון:
בקבוק יין אדום רבע כוס ברנדי מיץ תפוזים וקליפה מגוררת מתפוז אחד רבע כפית פלפל שחור 4 גרגרי פלפל אנגלי 5 מסמרי ציפורן 1 מקל וניל או כפית תמצית וניל איכותית חצי כפית אגוז מוסקט טחון 4 מקלות קינמון 4 תרמילי הל חצי כוס סוכר 1.5 כוס מים
אנדרטה ששייכת לתקופה המודרנית. היא מציינת את המחשב כאיום לאנושות. הרי קספרוב מפסיד למחשב. אבל יש משיק סיני עתיק משחק גו. חשבו ששם אדם לא יפסיד למחשב. חברה דיפ מיינד שנרכשה על ידי גוגל פתחה תוכנה שהצליחה לנצח את האדם במשחק גו. היא ניצחה את אלוף העולם והוא התאבד. הפסל הינו תזכורת ואזהרה.
החנות עצמה לא יהודית. אבל למשפחת הלר היה מפעל סוכריות הגדול באוסטריה. הם ברחו מהנאצים. לפני שעזבו לקחו עמם את ספר המתוקנים. אחד הצאצאים של המשפחה הגיע לחנות לפני מספר שנים ומסר את הספר בשביל לתת לו חיים חדשים. הבעלים האוסטרים של החנות היו אסירי תודה ואף הציגו העתקים מהספר בחלון הראווה של החנות.
אחת הכיכרות היפים של העיר. שם שלו נגזר משם הכנסייה שנמצאת כאן. היא הכנסיה הישנה של וינה.
בעבר, החיים הנוקשים של פשוטי העם לא איפשרו להתנשק ברחוב. היה זה לא מקובל. לכן מאוהבים הסתתרו הסמטאות. כאן סימטת הנשיקות. מי שעובר תחת שער זה - גורלו להתנשק ולהתחתן.
כמו שם הכנסייה כך שם הבתים השייכים לה בסמטה הסמוכה. אגב, מלאך מיכאל הוא פטרונה של העיר וינה.
הסוסים האצילים. בבוקר עוצרים את התנועה ומעבירים את הסוסים מעבר לכביש לבית הספר לרכיבה. הם לא נולדים לבנים אלא שחורים, אבל עם הזמן פיגמנטציה כל כך משתנה שהם הופכים ללבנים כשלג. מאמנים אותם עם צלילי המוזיקה. הסוסים הללו יוצאים לחופש שנתי ביולי אוגוסט ויוצאים לפנסיה.
הצבא האדום שיחרר את וינה מנאצים. החיילים עברו רחוב רחוב ובדקו האם אין צלפים או מלכודות. על פינת הבתים הם השאירו כתובת: ״פרוברנו״, כלומר: נבדק. זו הכתובת ששמרו מאז.
ארמון החורף די מטעה. מקובל לחשוב שארמון נבנה כמקשה אחד, אבל בפועל הוא נבנה והתפתח במשך מאות שנים. קפלת ההטבלה היא הקדומה ביותר. היא הקפלה האינטימית השמורה ביותר של שליטי אוסטריה. טבילה מידית מצילה את התינוק כי אם יעבור לעולם הבא בגיל צעיר מקומו הובטח בגן עדן.
חדר האוצר של הרפובליקה האוסטרית בוינה. גולת הכותרת שלו היא הכתר האוסטרי המרשים בעולם. היטלר גונב את האוצרות. בעלות הברית ידעו שיש צורך בהחזרת אוצרות המדינות הכבושות לבעליהם האמיתיים. אבל אסור היה לתת לחיילים פשוטים לטפל בנושא. לכן הוקמה יחידה מיוחדת המורכבת מאנשי אמנות. היה סרט הוליוודי על אנשי המוניומנט (ציידי האוצרות) הם חיפשו והחזירו את האוצרות.
כאן נראים היטב חוקי הבנייה של תקופת בארוק הקלאסית. למשל, המשרתים קיבלו את הקומה הגבהה עם חלונות הקטנים. (כי לא היו מעליות ולמשרתים אין צורך בחלונות גדולים). הקומה עם חלונות גדולים ״הקומה היפה״ היא למגורי השליטים. בדרך כלל, היא הקומה החמישית.
סיסי היא הקיסרית וגורלה דומה לסיפור הנסיכה דיינה. היא הכוכבת הגדולה. אחותה הגדולה היתה אמורה להתחתן לנסיך אך הוא מתאהב באחותה הקטנה. סיסי מנסה לברוח מהתפקיד והארמון. היא נרצחה על ידי מתנקש.
לשכה של נשיא אוסטריה. כאן נולדה וגדלה מריה אנטואנט אשתו של מלך צרפת.
לשכת ראש הממשלה. מעליה מתנוסס דגל האיחוד ודגל המדינה, אך בעת מבצע ״שומר חומות״ ראש הממשלה דאג החליט להניף גם דגל ישראל לאות הזדהות.
בית הקפה האגדי של וינה. היו פה אינטלקטואלים רבים.
תרבות הקפה של וינה מוגנת ביונסקו. בית קפה זה הוא מעין מוזיאון לא רשמי. המקום עצר בזמן. אחד הדברים החשובים של בתי קפה של וינה היו העיתונים. עיתונים עדיין פה. זה הדרך להפוך לאינטלקטואל. תמורת כוס קפה אפשר היה לקרוא את כל העיתונים.
בוינה יש שני סוגי קפה.
אחד הוא מעין קפה הפוף אך על בסיס מים. השני הוא קפה של עגלנים. נקרא עין שפנר - מושכה
אחת.
בשביל שהעגלן יוכל למשוך במושכות ביד אחת ולהחזיק את הקפה ביד השניה מבלי שיישפך היו מכסים את הקפה בשכבה עבה של קצפת.
פסאז׳ מפואר זה הינו חלק ממבנה שקיבל שם ארמון פרסטל. להבדיל מארמונות סמוכים, ארמון זה לא שייך לאנשי אצולה, אך יופיו נתן לו תואר הארמון. פרסטל הוא שם האדריכל שבנה את המבנה. אגב, הוא תלמידו של מי שבנה את בניין האופרה בוינה.
בציור קיר ליד הכתובת אפשר לראות איך נראה המנזר שעמד במקום זה. ממגדל המנזר עשו תצפיות על תנועת הכוחות הטורקים שצרו על וינה. היה זה אחד המקומות הגבוהים בעיר. במרתפי המנזר פתחו בית חולים לחיילים. כיום נמצאת כאן מסעדה.
מכלול המבנים במקום זה ידוע עוד ממאה ה-15. היה זה אז שטח המנזר. אב משפחת מלקר קיבל אישור מיוחד להבאת שבעים חביות יין למרתפי המנזר. המרתפים שימשו מרתפי יין ובמרוצת הזמן הפכו למרתף מסעדה אחד הידועים בוינה.
Don't be afraid to get lost in new places!
