שנה חדשה בחיפה

זוהי אחת המסעדות האגדיות של העיר התחתונה. האווירה שלה מחזירה את האורחים למרכז העסקים של חיפה בשנות ה -60 וה -70. התפריט שלה כולל מנות של המטבח הלבנטיני בשילוב עם מסורות אירופיות טובות של האימפריה הבריטית. המקומיים אומרים כי כאן צריך לטעום מנה מיוחדת: הארק Osbao. זהו תבשיל קדרה המבוסס על עדשים ורימונים, מוגש עם בצק מטוגן, בצל ושפע של כוסברה ושום. אומרים שהתבשיל קיבל את שמו, שפירושו "שריפה באצבעות", מכך שאנשים לא יכולים להתאפק ומתחילים לאכול בידיים - מכניסים את האצבעות לסיר, למרות תחושת צריבה בקצות האצבעות.

הבניין שבו נמצא כיום קפה ארומה שימש למשפחת דיק. אברהם דיק, אבי המשפחה הגיע לארץ מן הקווקז. הוא יסד בחיפה חברה מסחרית בשנת 1878. החברה עסקה במכר ציוד חקלאי מיובא אישי והיתה אז אחת הגדולות בארץ. לאחר מותו החברה עברה בירושה לידי טימותי לנגה וגוטליב שומאכר. טימותי היה בנה של אנה לאנגה אחותו של אברהם דיק. וגוטליב שומאכר היה בעלה של מריה מבית לאנגה - אחותה של אנה. ביתם נבנה בסוף המאה ה-19 והשתרע על 4 מפלסים. בכניסה רואים היטב מעברים מקושתים וחלונות גדולים שבהם הוצגו מכונות חקלאיות וסחורות. בחלק העליון של הבניין ניתן לראות את הגמלון, המאפיין את הארכיטקטורה של הטמפלרים - הקהילה הדתית הנוצרית, שהקימה את המושבה הגרמנית בסוף המאה ה-19. כמו בבתים רבים אחרים במושבה, נהוג היה לחרוט כתובות מהברית הישנה מעל משקוף דלת הכניסה. על הבית הזה הכתובת "EBEN EZRA 1893". זוהי שנה של בנייה ומזמור: "וייקח שמואל אבן אחת, וישים אותה בין מצפה ובין שין, וקרא אותה אבן-עזר, ואמר: אלוהים עזר לנו עד כה. היום, הביטוי מסמל את עזרתו של אלוהים (כמו הביטוי "בעזרת השם"). מול הבית מעבר לכביש היה פעם מלון הכרמל, אחר-כך תחנת האוטובוסים המרכזית, ועכשיו נבנה שוב בית המלון.

בית המלון נבנה בשנת 1905 על ידי המשפחה הנוצרית אפנר מהקהילה הטמפלרית, שהקימה את המושבה הגרמנית בחיפה בשנת 1869. שתי אחיות, כריסטין והלנה, ניהלו את המלון עד תחילת שנות הארבעים. אחיהם גוטליב אפנר, שהיה בעל בית מלאכה לסוסים, סייע להם בניהול האדמיניסטרטיבי והפיננסי של המלון. ליד המלון נשתלו עצי דקל בוושינגטוניה הראשונים במושבה הגרמנית. הם ידועים הודות לגובה רב שלהם, ששימש נקודת ציון מדריך לאורחים, כך שניתן תמיד בקלות למצוא מלון. הארכיון של מכון שומאכר, הממוקם בחיפה ועוסק בחקר של ההיסטוריה של העיר, מתאר את אורח החיים במושבה הגרמנית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה -20. הרשומות מן ההארכיון מזכירות את אחיותיו של אפנר, כמומחיות בקולינריה ידועות שם. מסעדתן שבמלון היתה מבוקשת מאוד בקרב אורחי המושבה והיתה פופולרית מאוד בקרב הקצינים הבריטים. כמו כן, מעניינת העובדה כי ועדת פיל (הוועדה הבריטית שעסקה בחלוקה של ארץ ישראל) שהתה במלון זה זמן רב. ממשלת בריטניה החליטה על גירוש חלק גדול מהקהילה הגרמנית לאוסטרליה בעקבות תמיכתה הגלויה במפלגה הנאצית. הנכסים הולאמו בידי הבריטים ונמכרו לאחר מכן לידי אנשים פרטיים. בשנת 1950 קנה שמואל דרזנר, יהודי ניצול השואה, מלון וניהל אותו עד 1978. בדצמבר 2006 המבנה נרכש על ידי חברת בניה ושופץ, תוך שמירה קפדנית על מראהו ההיסטורי (השיקום נעשה בפיקוח של המחלקה לשימור אתרים היסטוריות של עיריית חיפה). העיצוב של המלון שומר על האווירה המקורית, כולל אריחי טרקוטה, מעקות עץ מקוריים, חלונות, תריסי עץ וסגנון כללי התואם את אופיו של הבניין. חדרי אמבטיה רבים כוללים אמבט עתיק עם ארבעה רגלים, חלונות עץ ותריסים נשמרים בהתאם למקור, החדרים כוללים ריהוט מעץ אלון עתיק, ואריחי הרצפה המקוריים משנת 1905 נשמרו בחדרים ובמסדרונות רבים של המלון.

מסעדת דוזאן היא מסעדה שקלטה את תרבות המזרח בשילוב עם מסורות מערביות. מסעדה זו ממוקמת בפינה ההיסטורית של חיפה, שנבנתה על ידי המתיישבים הטמפלרים בשנת 1870. הבעלים של "Dozan" - פאדי Nadzhar, עיצב לבד את המסעדה, שבה הזמן היה צריך לעצור. הוא אסף רהיטים עתיקים ממרתפים ועליות גג שגילם מגיע ל-120 שנה. הרעיון המרכזי של המסעדה היה לאחד יהודים וערבים באווירה ביתית ונעימה של מסעדה אירופאית. בתפריט "דוזאן" ניתן למצוא סוגים שונים של גבינה מאיטליה וצרפת, ארוחת בוקר אנגלית, מבחר גדול של סלטים, פסטה, מנות בשר.

כיום, לאחר שיקום המבנה בשנת 2000, נמצא בו מוזיאון חיפה. הבניין נבנה בשנת 1869 והפך לבית האבן הראשון של המושבה הטמפלרית בארץ הקודש. הבניין שימש לאסיפת העם, אולם לדרשות ומפגשים, לבית הספר ולמועצה המקומית בו זמנית. פעמוני הגמלון מעל החזית הזעיקו על האירועים החשובים. אומרים כי הקיסר וילהלם השני נשא דרשה אל המתישבים ממרפסת הבניין במהלך ביקורו בארץ הקודש בשנת 1898. מעל משקוף הכניסה, כרגיל, יש ציטוט מהכתבים הקדושים, הפעם מוזכר המזמור: אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני.