מקומות לביקור בהם Тверия
הר האושר, טבחה וכפר נחום. ישראל.
חניה בתשלום מיועדת לרכבים פרטיים ולאוטובוסים בהר האושר. היא נמצאת בצמידות להכנסייה ולגן הדרשה. תמיד יש כאן הרבה אנשים ומכוניות. יש הטוענים כי ביקור בכנסייה בבוקר, יעזור לתחושת היעדר יחסי של אנשים. לאחר הצהריים זרם התיירים גדול במיוחד, אך קרוב יותר למועד השקיעה, כאשר המקום מתפנה, מהמון אבנים עייפות מהיום שחולף הופכות לוורודות בקרני השמש השוקעת והיופי של הכנסייה הופך לבלתי יאומן.
גובהו של ההר הזה הוא 150 מ' מעל פני כנרת. וכ-60 מ' מתחת למפלס הים התיכון.
הכנסייה נבנתה בין השנים 1936 - 1938. האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי הגיע לפלסטין עם הבריטים לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ובנה את מרבית הכנסיות שאנו מכירים היום בארץ הקודש.
שלמות הקווים, הקלילות שבחלל, הרמוניה שבין הצורה והאור יוצרים אווירה של אושר וניתוק מהעולם הגשמי. שמונת פני המבנה מעוטרים בשמונה אמירות של דרשת ההר.
במרכז הכנסיה, על רצפת הפסיפס ליד המזבח, חקוקות יסודות הצדק: טוהר, סובלנות, יראת שמים, אמונה, אומץ, צדק, תקווה ובינה.
על המורדות העצומים של כנסיית הדרשה על ההר יש מנזר, כנסייה פרנציסקנית, הוספיס פרנציסקני ושטחים חקלאיים השייכים למיסיון האיטלקי בארץ הקודש.
המקום שבו נשא ישוע את דברי הדרשה על ההר אינו ידוע בוודאות. עם זאת, הבשורות מזכירות שמקום הוא המדרון הדרומי המתון של גבעת כורזים, והוא נקרא במסורת היהודית הר נחום (הנביא נחום).
הכסף לבניית הכנסייה נתרם על ידי משטרו של מוסוליני ברומא. היה לוח הנצחה שהוקדש לכך בכניסה לכנסייה. הלוח פורקה לאחר המלחמה.
על השטח המקיף את הכנסייה הוקם פארק מפואר עם מקומות להתבודדות מקומות למדיטציה ותפילה.
המבנה המתומן שהונח בבסיס הכנסייה נושא את הכיפה המרכזית.
הר נחום נערץ זה מכבר כמקום כביכול של דרשת ההר. עם זאת, לא נבנו כאן כנסיות או מבני פולחן או קהילה במשך זמן רב.
האפיפיורים של רומא ערכו מיסה בכנסייה בשנים 1964 ו-2000.
בשטח צפון כנרת נמצאים שרידי מנזר וכנסייה ביזנטיים מתקופות שונות, מאמצע המאה ה-4 עד המאה ה-7 לספירה.
מרפסת תצפית זו נשקף נוף מרהיב של הכנרת והרי הגולן.
טבחה היא המקום של כנסיית הלחם והדגים. בשנת 1898, הנזיר ביבר ממסדר לזרוס הקדוש גילה פסיפס עתיק עליו מתואר סל עם חמשה לחמים ושני דגים. אבל, הממצא נשאר סודו הקמוס של ביבר במשך שנים רבות, עד שבשנת 1911 הפסיפס נחשף באופן אקראי על ידי פרופסור קארגה הגרמני. קרג'ה ביצע חפירות ללא קבלת רשיון מהרשויות הטורקיות ומסיבה זו תוצאות החפירות לא פורסמו. רק בשנת 1932 גילו הארכיאולוגים שניידר ומדר את חומותיהם של מבנים עתיקים ואת כל מכלול הכנסיות הביזנטיות שהיו במקום שבו עומדת כנסיית הלחם והדגים המודרנית.
הכנסייה הביזנטית הראשונה הוקמה במקום במאה ה-4. במאה ה-5 הוקמה הבזיליקה המהווה את הבסיס לכנסייה המודרנית. הכנסייה הביזנטית נהרסה בשנת 614 במהלך הפלישה הפרסית, אך שוחזרה בחלקה לפני הכיבוש הערבי. הכנסייה המודרנית הוקמה בשנת 1982. היא משחזרת לחלוטין את הבזיליקה הביזנטית. אפילו החצר והמעיין הממוקם בה משחזרים במדויק את האדריכלות הביזנטית. יש ליד הכנסיה גם מנזר ופונדק קטן לעולי רגל.
לאחר שנת 2000 וביקור האפיפיור פאולוס השישי הוצבו תמונות ליד המזבח, וכנסיה הפכה לפעילה ופתוחה למבקרים. מעניין פירוש העיטורים ברצפת הפסיפס העתיקה. הוא מתאר מוטיבים שונים של צמחים ובעלי חיים, כמו גם הנילומטר המפורסם. ככל הנראה, הקשר עם הנילוס נשמר במקומות אלו עוד מתקופת האמונות הקדומות על חיבור מקורות טבחה והנהר הגדול של מצרים בנהר תת-קרקעי.
בקיר הצפוני נראים יסודות הבזלת של הכנסייה הביזנטית.
כנסייה זו, כמו גם החצר הפנימית שלה, היא הדוגמה הברורה ביותר לאיך נראו הכנסיות של תחילת התקופה הביזנטית.
כאן, על פי המסורת, ישוע לאחר שקם לתחייה ערך סעודה עם תלמידיו. הוא שאל את פיטר האם אהבו שלוש פעמים, ושלוש פעמים נשבע פיטר לישו באהבה כלפיו. כאן נאמר לפטרוס על כל שיורש וימשיך לראות של הצאן של האדון. למילים אלו חשיבות רבה בהיסטוריה של כנסיה הקתולית. פטרוס נחשב ליורשו של ישוע עלי אדמות, לו נמסרו המפתחות למלכות השמים. האפיפיור הוא יורשו של פטרוס, ומכאן תמונת המפתחות על דגל הוותיקן.
לאחרונה חגג המיסיון הפרנציסקני 800 שנות פעילות בארץ הקודש. הפעיולת מסתכמת בעיקר בשימור ופיתוח מקומות שקשורים לתיאורי הברית החדשה אשר שרדו עד היום מימי הצלבנים.
כאשר האדמות של טבחה נרכשו על ידי המיסיון הקתולית מנצרת, יחד עם התגליות החשובות ביותר הקשורות לכנסיית הלחם והדגים, נחשפו הבריכה והמעיין. מי המעיין שימשו להשקיית אדמות בקעת גינוסר. הודות לחמימות מי המעיין במקום בו מימיו מגיעים לאגם מתקהלים דגים רבים בחודשי החורף הקרים. בעיקר אלו הם שפמנון ואמנון (דג פטרוס הקדוש)). הקדמונים האמינו שהשפמנון שחיי בכנרת והשפמנון שחיי בנילוס זה אות דג. לפי אמונתם שפמנון שוחה מנהר הנילוס לאגם כנרת הודות לנהרות תת-קרקעיים שמחברים בין כל מקורות מים בעולם. סיפור זה מוזכר על ידי יוסף בן מתתיהו "... מאמינים שעורב הנילוס (שפמנון) שחי במימי המעיין, מגיע לכאן לאורך הנהר התת-קרקעי ...". השם המוזר "עורב הנילוס" ניתן לשפמנון בגלל הצבע השחור של גופו ובגלל הקולות שהדג משמיע כאשר מוציאים אותו מהמים. סביבת המעיין הוא גם בית גידול לסוג של סרטן שלא נמצא בשום מקום אחר בעולם. הסרטן הזה עיוור.
כאן עובר חלק ממסלול ההליכה המחבר בין מקדשים נוצריים לאורך החוף הצפוני של הכנרת. השביל מוליך מכנסיית הלחם והדגים ועד לכפר נחום.
היסטורית, ההתיישבות המודרנית במקום קשורה ליישוב שקם כאן במחצית השנייה של המאה ה-8 לספירה. חורבן כפר נחום העתיק היה מזמן ולא קשור למה שהתרחש בימי הממלכה המוסלמית הראשונה. הכנסייה נבנתה בין השנים 1927 ל-1931. לפני הקמת הכנסיה עם כיפות אדומות היו באתר זה מנזר קטן ובית חורף, לביקוריו של הפטריארך הירושלמי. לאחר מלחמת העצמאות הפך שטח המנזר והכנסייה לשטח מפורז שבין סוריה לישראל, ומשפחה דרוזית התיישבה בבית החורף של הפטריארך. הכנסייה עמדה ריקה. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1969 הגיע האח אירינארך למנזר ושיקם את הכנסייה.
ציורי הקיר של הכנסייה הם פרי יצירתם של אמונים יווניים שהשתמשו בטכניקה ייחודית של ציור על בד המודבק על הקירות. המוטיב העיקרי הוא דמותם של שנים עשר השליחים, שבזכותו קיבלה הכנסייה את שמה. בכנסייה יש תמונות של קדושים רוסיים: שרפים מסרוב, שמעון כנענית (לפי אחת המסורות, יליד כפר נחום), סרגיוס מראדונז'. מעל משקוה הכניסה לאולם התפילה מתוארת פנטסמגוריה של סוף העולם, שהיא העתק של תמונה נדירה מהמאה ה-16, שנשמרה במנזר יווני קטן ברובע הנוצרי של ירושלים העתיקה.
במהלך השנים, האח אירינרך הפך לאב אירינרך וזכה לכבוד רב מקשת רחבה של אנשים. אישיותו המיוחדת, הליברליות והפתיחות יוצאת הדופן הביאו מספר רב של מתפללים חדשים לכנסייה למרות ריחוקה מאיזורים מיושבים. אזרחי מאמיני הנוצרות האורתודוקסית מגיעים לכנסייה וחוגגים כאן אירועים חשובים: כמו חתונות, וטבילות.
"כפר נחום האורתודוקסי ידוע כמקום חופשי בו אפשר להתרווח בגנים מוצלים ושקטים, לרדת לכנרת, לדוג ואפילו לשים מנגל, וכל זה פתוח ונגיש לכולם. האב אירינארך מסביר פנים ואדיב בצורה יוצאת דופן, פתוח לשיחות, ואם זה עתה נכנסת לשטח בלי כוונה ללכת לכנסייה ולא מתכוון בשום צורה לחבר את הביקור שלך עם פולחן או עלייה לרגל, אתה יכול להרגיש חופשי ואף אחד לא מחייב אותך - פשוט פעל לפי גבולות המותר והנימוס.
בשנים האחרונות, בחג ההתגלות (18 בינואר), פיתח המנזר מסורת של טבילה במימי ים כנרת, ובכך החייה מחדש את מסורת הטבילה היוונית-אורתודוקסית העתיקה. מסורת זו הייתה קשורה במקור לאתר קאסר אל יהוד, שנפתח מחדש באופן קבוע ב-2011.
