כאשר האדמות של טבחה נרכשו על ידי המיסיון הקתולית מנצרת, יחד עם התגליות החשובות ביותר הקשורות לכנסיית הלחם והדגים, נחשפו הבריכה והמעיין. מי המעיין שימשו להשקיית אדמות בקעת גינוסר. הודות לחמימות מי המעיין במקום בו מימיו מגיעים לאגם מתקהלים דגים רבים בחודשי החורף הקרים. בעיקר אלו הם שפמנון ואמנון (דג פטרוס הקדוש)). הקדמונים האמינו שהשפמנון שחיי בכנרת והשפמנון שחיי בנילוס זה אות דג. לפי אמונתם שפמנון שוחה מנהר הנילוס לאגם כנרת הודות לנהרות תת-קרקעיים שמחברים בין כל מקורות מים בעולם. סיפור זה מוזכר על ידי יוסף בן מתתיהו "... מאמינים שעורב הנילוס (שפמנון) שחי במימי המעיין, מגיע לכאן לאורך הנהר התת-קרקעי ...". השם המוזר "עורב הנילוס" ניתן לשפמנון בגלל הצבע השחור של גופו ובגלל הקולות שהדג משמיע כאשר מוציאים אותו מהמים. סביבת המעיין הוא גם בית גידול לסוג של סרטן שלא נמצא בשום מקום אחר בעולם. הסרטן הזה עיוור.
