בעמק הזמן של המאה ה-19, נולדה הדת הבהאית, שהפכה לחלק ממהלך רוחני עמוק ששם לו למטרה להקים חברה של שלום והרמוניה בעולם. מאמיניה האמינו כי המפתח לשינוי עולמי נמצא בהרמוניה בין כל בני האדם, ללא קשר לדת, גזע או מיקום גיאוגרפי. אך הדרך לא הייתה קלה. המאמינים, שהיו נתונים לרדיפות מתמדות, גורשו על ידי השלטונות התורכיים לעכו, מקום שבו מצא מייסד הדת, הבאב, את מנוחתו האחרונה.
יורשו של הבאב, בהאא אללה, הנהיג את מאמיניו לעכו ולחיפה, שם התיישבו והקימו קהילה שתהפוך לאבן דרך בתולדות הדת. בלב הכרמל, במרומי העיר חיפה, מצא את המקום שבו הוקם הקבר הקדוש של הבאב. מעל הקבר התנוססה כיפת זהב, שמסמלת את הקשרים הרוחניים של הדת עם העיר חיפה והעולם כולו.
סביב הקבר נפרשו גנים מרהיבים, המורכבים מ-19 מרפסות מדורגות – כל אחת מהן עוצבה כך שתשדר יופי, סדר והרמוניה. גני הר הכרמל הפכו לאזור קדוש ומרשים, שבו כל פרט מעוצב בקפידה כדי לשדר את עקרונות האמונה הבהאית. המאמינים והמבקרים שמגיעים לפה לא רק פוגשים את הגן היפהפה, אלא גם חווים את עקרונות האמונה בהרמוניה של הטבע.
הכניסה למרפסות, שבהן נמצא הקבר, פתוחה למבקרים ללא צורך באישור מראש. מעבר בין הטרסות, המתפתלות מלמעלה למטה, מהווה חלק מהביקור המודרך שמציעה הקהילה הבהאית. זהו מסע רוחני בו כל צעד מבטא את האמונה בעקרונות שמובילים להרמוניה וסדר בעולם. כל פרט, החל מהגנים ועד לעיצוב הסמלים, מספר את סיפור הדת הבהאית – דת שנולדה מתוך רצון להביא לשינוי עולמי בעזרת יופי, חיבור ושלום.
הטיול מתחיל בהצטלבות הרחובות יפו ובן גוריון – נקודה סואנת, מקום שבו העיר המודרנית פוגשת את ריח הקפה והלחם הטרי שנדחקים החוצה מדלתות מרכז הקניות סיטי. הרגליים מובילות מעלה, במעלה רחוב בן גוריון, בין בתים שסיפורים עתיקים חרוטים באבניהם. כאן גרו פעם שומאכר ואוליפנט, חולמי הארץ, וקירות הבתים עדיין לוחשים את שמותיהם.
מלון קולוני עומד בגאון, עדיין מריח מעט מניחוחות המאה ה-19, כאילו אורחיו – דיפלומטים, סופרים והרפתקנים – רק יצאו מדלתו ולא שבו. לידו, הטרסה התחתונה של הגנים הבהאים מציצה בין העצים, ירוקה ושלווה כמו פיסת גן עדן שנפלה אל תוך העיר.
ואז – שביל השירים. לוח אחר לוח, מילים וצלילים חקוקים באבן. אפשר כמעט לשמוע את השירים עולים מהאדמה, מתערבבים בצחוק ילדים שמתגנב מהגנים הסמוכים.
הירידה בשדרת בן גוריון מהירה יותר. העצים מצלים על המדרכה, ומסעדת דוזאן מזמינה בניחוחותיה. לידה, בית המושבה הגרמנית שומר על סודותיו בין קירותיו העבים. פעם בית פרטי, היום מוזיאון העיר – כאילו הזמן עצר כאן לרגע, התיישב על אחד הספסלים בחוץ, והחליט להישאר.
והטיול? הוא מסתיים היכן שהתחיל, באותה הצטלבות רחובות. אבל עכשיו הרחובות האלה כבר לא רק שמות על שלט – הם סיפור שלם.
