זו מאפייה יוצאת דופן עם שם שמכיל גם קריצה הומוריסטית וגם חוכמה היסטורית — המאפייה החשמלית פת שטיינבאך. בראשית המאה ה־20, עטיפה תעשייתית לעסק הייתה חלק מהאופנה, ושירתה היטב את מה שאנחנו מכנים כיום שיווק מתקדם. בשנת 1922 עלתה משפחת פת מפולין לחיפה, שנראתה אז כמו פנינה מתפתחת על חוף הים, ופתחה שתי מאפיות: אחת בהדר הכרמל, בקומת הקרקע של הבית, והשנייה כאן — בלב העיר התחתית, מוקד העסקים הבריטי של אותם ימים.
מר פת, סבו של עופר הבעלים הנוכחי, היה גאה במערבל הבצק החשמלי שלו — חידוש טכנולוגי של ממש, שהוסיף למוניטין המתקדם של העסק. מכאן נולד השם “המאפייה החשמלית”.
והיום? בדיוק ההפך. מה שמושך את הלקוחות הוא דווקא החזרה אל המקורות — בצקים שמוכנים בעבודת יד, מחמצת טבעית ללא שמרים תעשייתיים, ותהליך איטי שמביא טעם עשיר וריח ממכר. כך הפכה מאפייה תעשייתית לעסק בוטיק איכותי שמוכר ומוערך לא רק בחיפה, אלא גם בערים נוספות. דוגמה לכך היא לחם פת של הירושלמית או של רמת גן.
מומלץ במיוחד: לחם טאטום — טעים, ריחני, מבוסס על מחמצת ביתית וקמחים מובחרים
