בית גדול ומפואר זה, שבו פעם פעלה המסעדה "רק בשר", היה שייך בעבר למשפחת שמידט, אחת המשפחות המובילות והמכובדות במושבה הגרמנית. ד"ר שמידט, שהיה רופא ראשי במושבה, לא רק שהקדיש את מרצו לטיפול בתושבי המקום, אלא היה גם סגן קונסול הכבוד של בריטניה בארץ ישראל. דמותו נחרתה בזיכרון ההיסטורי של חיפה, כי הוא היה בין הראשונים שהתוו את היסודות של הרפואה המודרנית בארץ.
הבית, ששוכן על שלוש קומות – המרתף, קומת הקרקע ועליית הגג – משמר את העיצוב הקלאסי והעיטורים שהיו נהוגים בתחילת המאה הקודמת. המרתף, שבו נשמרו חביות יין עתיקות ובקבוקים, הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הבית, ואפשר להתרשם מהם דרך רצפת זכוכית במבואה המרווחת בכניסה.
היום, הבית הייחודי הזה שינה את ייעודו והפך למסעדה המתמחה בבישול בשר. המסעדה מציעה חוויה בלתי רגילה לכל חובב בשר – כאן, ניתן לבחור את הבשר הטרי ישירות מחלון הראווה הרחב, ממש כמו באטליז, ולקבוע את המשקל. כל מנה נתבשלת על אש פתוחה, עם תיבול מיוחד שיביא לכם את הטעמים הטהורים ביותר.
בין המנות המוצעות, תמצאו אסאדו עסיסי, סינטה רכה, צוריסוס עסיסי, פילה בשרי, קבב מענג, חזה אווז עסיסי, וכמובן, מנות עוף – כל מה שתחפשו, כולל המנות המפנקות ביותר של בשר. כל מנה מלווה עם פטריות על האש, ירקות טריים, סלטים רעננים, ויין צעיר מקומי שמשלים את החוויה. מסעדת "רק בשר" לא תשאיר אף קצב תובעני אדיש – היא מבטיחה שכל ביס יהיה תענוג.
הטיול מתחיל בהצטלבות הרחובות יפו ובן גוריון – נקודה סואנת, מקום שבו העיר המודרנית פוגשת את ריח הקפה והלחם הטרי שנדחקים החוצה מדלתות מרכז הקניות סיטי. הרגליים מובילות מעלה, במעלה רחוב בן גוריון, בין בתים שסיפורים עתיקים חרוטים באבניהם. כאן גרו פעם שומאכר ואוליפנט, חולמי הארץ, וקירות הבתים עדיין לוחשים את שמותיהם.
מלון קולוני עומד בגאון, עדיין מריח מעט מניחוחות המאה ה-19, כאילו אורחיו – דיפלומטים, סופרים והרפתקנים – רק יצאו מדלתו ולא שבו. לידו, הטרסה התחתונה של הגנים הבהאים מציצה בין העצים, ירוקה ושלווה כמו פיסת גן עדן שנפלה אל תוך העיר.
ואז – שביל השירים. לוח אחר לוח, מילים וצלילים חקוקים באבן. אפשר כמעט לשמוע את השירים עולים מהאדמה, מתערבבים בצחוק ילדים שמתגנב מהגנים הסמוכים.
הירידה בשדרת בן גוריון מהירה יותר. העצים מצלים על המדרכה, ומסעדת דוזאן מזמינה בניחוחותיה. לידה, בית המושבה הגרמנית שומר על סודותיו בין קירותיו העבים. פעם בית פרטי, היום מוזיאון העיר – כאילו הזמן עצר כאן לרגע, התיישב על אחד הספסלים בחוץ, והחליט להישאר.
והטיול? הוא מסתיים היכן שהתחיל, באותה הצטלבות רחובות. אבל עכשיו הרחובות האלה כבר לא רק שמות על שלט – הם סיפור שלם.
