אי אפשר לחשוב על "המחתרת" החיפאית בלי להיזכר במאכל האייקוני שלה - פלאפל. כדורי פלאפל עשויים מגרגירי חומוס, רק שבניגוד לחומוס, לא מדובר בפירה, אלא בטחינה גסה יחסית בתוספת קטניות אחרות והרבה תבלינים. התערובת הזו מטוגנת בשמן עמוק, ולפי הקופטים, הנוצרים הראשונים במצרים העתיקה, מנה זו שימשה כתחליף לבשר בתקופת צומות נוצריים. השם "פלאפל" הוא ערבי ומקורו במילה פלפל (ממש כמו פלפל בעברית). למה? כי על פי המסורת הקולינרית הערבית, נהוג “לפלפל” כל תערובת קטניות לפני צליה ובישול כזה או אחר. הדבר החשוב ביותר בפלאפל הוא הטריות שלו. הכדורים צריכים להיות מטוגנים ופריכים עם קרום חום דק. פלאפל זה לא אוכל שמחכה לסועד, להפך. הסועד אמור לחכות לפלאפל, כדי שלא יאבד מהטריות שלו. אם פלאפל יחכה מעט בצד עד שייאכל, הוא יאבד מהטעם שלו ויתווסף לו טעם לוואי די מריר. פלאפל עם טחינה זה השילוב הכי טעים. עם זאת, הוא נהיה טעים עוד יותר כשמוסיפים לטחינה מעט סילאן ובצל. הגשת פלאפל מוגשת בצורה הטובה ביותר עם עשבי תיבול - חסה, עגבניות טריות, חצילים מטוגנים על האש - תמיד יוסיפו טעם, וכמה טיפות מיץ לימון. כל זה יוסיף רכות ועדינות למאכל הלאומי הכל כך אופייני הזה של המזרח התיכון.
תערובת בין פאר קולוניאליסטי אנגלי לבין שממה ארוכה שמסתיימת בתחייה מודרנית. רחוב יפו, אזור הנמל הישן ושחזורים מלאים בסיפורים והרפתקאות כאלה יכולים להיווצר רק בעיר נמל כמו זו, בה הותירו את חותמם גרמנים, בריטים, מעפילים ולוחמי מחתרת. ואיך אפשר מבלי לספר על שטפונות טרגיים של אוניות, פאבים, ברים, מסעדות, התקפות חוזרות ונשנות של לוחמי המחתרת העברית, הפאבים האנגליים והמסעדות הצרפתיות, ומה הקשר של הרכב הישראלי המיתולוגי "סוסיתא" למקום?
