בטבריה עומד מבנה מרשים שמוכר לעיתים כ"מצודה צלבנית מימי הביניים," אך למעשה אין לו קשר ישיר לתקופת הצלבנים. שמו ההיסטורי המדויק הוא "מצודת צ'ולאי," שנבנתה סביב שנת 1750, בתקופת האימפריה העות'מאנית, על ידי צ'ולאי, בנו הבכור של השליט דאהר אל-עומר. המצודה שימשה כחלק ממערך ההגנה של האזור באותה תקופה.
עם זאת, הקשר לצלבנים נעוץ באירוע היסטורי קודם: ב-2 ביולי 1187, במהלך מסע כיבושיו של צלאח א-דין, נסיכת טבריה אשיבה בורס, אשתו של ריימונד השלישי רוזן טריפולי, התבצרה בעיר עם חייליה בזמן שצלאח א-דין צר על העיר. כששמעו הצלבנים על המצור, יצאו מכוחותיהם בעכו לעבר הכנרת, אך ב-4 ביולי התרחש הקרב המכריע בקרני חיטין, שהסתיים בתבוסת הצלבנים. לאחר מכן חזר צלאח א-דין לטבריה והציע לנסיכה ולחייליה תנאי כניעה מכובדים שכללו עזיבה בטוחה לטריפולי. הנסיכה קיבלה את ההצעה, וכך הסתיים פרק נוסף בתולדותיה הסוערות של טבריה.
הטיול לאורך הטיילת של טבריה לוקח בערך שעה, אבל הזמן הקצר הזה מספיק כדי לגלות עושר היסטורי מפתיע. בין פינותיה מתעוררים לחיים סיפורים על רבנים מפראג ומוויטבסק, מצביאים ישראלים, פוליטיקאים משפיעים, שליטים רומיים, חכמי ישראל, אבירים מימי הביניים וסוחרים מוסלמים.
הטיילת הצנועה, שנראית במבט ראשון כמו עוד חלק שקט של עיר קטנה על שפת הכנרת, טומנת בחובה פיסות היסטוריה מרתקות. כל צעד בה מגלה פיסת עבר נוספת – שיחה אילמת בין דמויות וזמנים, סיפורים שרק מעטים עוד זוכרים. הטיילת הזאת היא לא רק שביל להליכה נינוחה, אלא שער למסע בין דפי ההיסטוריה של טבריה.
