נמל יפו נחשב לאחד העתיקים בעולם. אזכורים לגביו מצויים בתנ"ך. תולדות המקום בשם יפו מונים לפחות 3000 שנה. במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה, יפו הייתה תחת שלטונם של כל כך הרבה שליטים עד שקשה לומר מי השאיר את חותמו בה יותר מכולם. דבר אחד ברור: נמל יפו תמיד זכה להערכה רבה בשל מיקומו. דרך הים - הדרך המסחרית של העולם הקדום עברה כאן. עולים לרגל לירושלים ירדו כאן לחוף. כוחות צבא אנגלים וצרפתים התבססו כאן. דמי החלוקה - מזון וסיוע לקהילות יהודיות בארץ חולקו כאן. שושנת המרחקים (באנלוגיה לשושנת הרוחות) על רצפת הנמל מתארת את הריחוק של נמל יפו מערי עולם מפורסמות. הקרניים מציינים את הכיוון ואת המרחק. לפעמים, תדהמה מעורבבת בחיוך עולה על השפתיים: עד כמה הכול קרוב. בימי חג ובסופי שבוע מופיעים כאן נגני רחוב, מתקיימים תערוכות ואירועים נעימים לעין ולאוזן. רוגע מתגנב ללבם ואנשים רוצים לחייך זה לזה. אבל לא תמיד היה שלו בנמל יפו. הוא היה רועש כמעט כל שנות קיומו. קברניטי הספינות שטו במיומנות על פני מצוקי אנדרומדה המסוכנים, שתמיד צרו על הגישה למפרץ. החל מסוף המאה ה-19 ספינות אירופאיות גדולות לא יכלו להיכנס לנמל יפו ועגנו בים הפתוח. סירות קטנות יצאו אליהן להעמיס סחורות ונוסעים בשביל להובילם בבטחה אל החוף. לא הכול הלך כשורה. כך למשל תאודור הרצל, מבשר המדינה היהודית, סובב את הקרסול כשירד אל הסירה. הסופר הרוסי בונין, שלא הבין את משמעות תעודות הכניסה הטורקיות לארץ, קיבל תעודה מיועדת לעולה רגל יהודי במקום לנוצרי. פעמונים חדשים שהובעו לארץ למגדל הפעמונים של כנסיית הקבר בירושלים שקעו למצולות היום במהלך ההובלה. לאחר הקמתה של מדינת ישראל, ובניית נמל מודרני חדש באשדוד, הפך הנמל ביפו למרינה של סירות דייגים ויאכטות קטנות. לאורך המזח נפתחו כיום גלריות, מסעדות, בתי קפה, וסוחרי רחוב מוכרים מזכרות ותכשיטים ותלבושות. דייגים יושבים על המזח, וסירת תענוגות קטנטנות יוצאת מהמפרץ להפלגה קצרה לאורך חוף תל אביב. בבוקר, עם עלות השחר, הדייגים חוזרים עם מלכודם, והמסעדנים המפורסמים בתל אביב שולחים את הרוכשים לבחור את הדגים הטובים ביותר. משא ומתן ים תיכוני מתפתח סביב הדגים וצפייה בו מרתקת את כל המעורבים בתעלומות הבוקר של נמל יפו - מכירת המלכוד לפני עלות השחר.