מקומות לביקור בהם Ein Hod, Arbel, Migdal, Тверия, Almagor
טיילת טבריה: מסע בין סיפורים
הטיול לאורך הטיילת של טבריה לוקח בערך שעה, אבל הזמן הקצר הזה מספיק כדי לגלות עושר היסטורי מפתיע. בין פינותיה מתעוררים לחיים סיפורים על רבנים מפראג ומוויטבסק, מצביאים ישראלים, פוליטיקאים משפיעים, שליטים רומיים, חכמי ישראל, אבירים מימי הביניים וסוחרים מוסלמים.
הטיילת הצנועה, שנראית במבט ראשון כמו עוד חלק שקט של עיר קטנה על שפת הכנרת, טומנת בחובה פיסות היסטוריה מרתקות. כל צעד בה מגלה פיסת עבר נוספת – שיחה אילמת בין דמויות וזמנים, סיפורים שרק מעטים עוד זוכרים. הטיילת הזאת היא לא רק שביל להליכה נינוחה, אלא שער למסע בין דפי ההיסטוריה של טבריה.
בטיילת טבריה, כמו ברוב אזורי החניה בישראל, החניה היא עירונית ובתשלום. החניות מסומנות בכחול-לבן או בשלטים עם לוחית צהובה המציינת את תנאי החניה. גם אם אין סימון על המדרכה, יש להקפיד על הוראות השלטים באזור.
את התשלום אפשר לבצע באמצעות אפליקציות פנגו או סלופארק, המחוברות לכרטיס אשראי. למי שמעדיף שלא להשתמש באפליקציות או לתיירים, קיימת אפשרות לרכוש כרטיס חניה במכונות תשלום הנמצאות בקרבת מקום. חשוב לשים לב לתנאים המקומיים ולוודא שהתשלום בוצע בהתאם.
טבריה נוסדה על ידי הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס הגדול, ונקראה לכבוד הקיסר הרומי טיבריוס. העיר עברה מאז היווסדה תקופות רבות, וכל שליט שעבר בה הותיר את חותמו.
לפי חלק מהמקורות, אחד מבתי הכנסת הראשונים במקום נבנה על ידי חסידים בהובלת מנחם מנדל מוויטבסק. לפי גרסה אחרת, בית הכנסת הוקם על ידי ניצולי טבח צ'רנוביל. כיום, בית הכנסת שוחזר והוא משמש כבית לקהילה חסידית פעילה. בין כתליו התעוררה שוב הרוח החסידית הייחודית, שמעניקה למקום אווירה מיוחדת ומשמעות היסטורית עמוקה.
הפארק הארכיאולוגי בטבריה שומר בקפידה על עדויות מתקופת הצלבנים, תקופה שמסמלת את אחת מנקודות המפנה החשובות בהיסטוריה של האזור. בשנת 1099, לאחר כיבוש ירושלים, הגיעו לעיר האבירים בהנהגתו של טנקרד מנורמנדיה, אשר כבשו את טבריה ללא קרב. כמעט מאה שנה לאחר מכן, בשנת 1187, נפלה העיר בידי צבאות צלאח א-דין, בקרב המפורסם שנערך בהר חיטין, אשר הביא למפלת הצלבנים באזור.
טיול בפארק מאפשר התבוננות בבניינים מיוחדים הבנויים משילוב של בזלת שחורה ואבן גיר לבנה. מגוון זה של חומרים אינו מקרי, אלא משקף את תכונות האזור: הגדה המערבית של הכנרת, בה ממוקמת טבריה, עשירה באבן גיר, בעוד הגדה המזרחית היא בעלת מקור געשי וכוללת שפע של בזלת. לאורך ההיסטוריה של העיר, בוני טבריה ניצלו בתבונה את משאבי הטבע הללו, ויצרו ארכיטקטורה ייחודית שמשקפת את אופיו המיוחד של האזור.
הפארק הוא הזמנה למסע בזמן, בו הסיפורים ההיסטוריים מתחברים לנופי הטבע ולאדריכלות המיוחדת של טבריה.
כנסיית שנים-עשר השליחים והמנזר הסמוך לה, שנבנו במאה ה-19, שוכנים במקום בו ניצב בעבר בית כנסת עתיק. בית הכנסת נקשר לדמותו של רבי ישעיה הלוי הורוביץ, רב מפורסם מפראג שהיגר לטבריה במאה ה-16. רבי הורוביץ כיהן כרב הראשי של העיר והותיר חותם עמוק על חיי הקהילה הדתית בטבריה.
בית הכנסת, שנבנה לכבודו, שימש כסמל למורשת היהודית המפוארת של המקום. עם הזמן, פינה בית הכנסת את מקומו לכנסייה ולמנזר, המשקפים את התמורות התרבותיות וההיסטוריות שעברו על העיר. הכנסייה והמנזר, המשלבים עיצוב אדריכלי מרשים ונוף עוצר נשימה אל הכנרת, מספרים את סיפורה של טבריה כנקודת מפגש בין תרבויות ודתות לאורך הדורות.
גשר תלוי מעל מעבר צר מחבר בין שני חלקי המנזר, יוצר חיבור אדריכלי מרשים ומוסיף לאווירה המיוחדת של המתחם. במהלך ההליכה סביב המנזר, ניתן לרדת אל שרידי חומת העיר העתיקה של טבריה, אשר נבנתה כחלק מהגנות העיר בעבר.
מן החומה מתגלה נוף אל המגדל הנטוי המפורסם של טבריה, אשר בולט בזכות נטייתו הייחודית ומשמעותו ההיסטורית. המגדל מושך תשומת לב כאלמנט אדריכלי יוצא דופן, המשקף פרק מיוחד מהעבר של העיר ומוסיף לנופיה ההיסטוריים. החיבור בין המנזר, החומה והמגדל מספק מבט ייחודי על טבריה של פעם.
המגדל העגול, המהווה חלק מהחומה הדרומית של טבריה, נבנה במאה ה-18 על ידי השליט הערבי דאהר אל-עומר, דמות בולטת בהיסטוריה של הגליל. דאהר, המוכר כמייסדו של עכו המודרנית, הפך אותה למרכז שוקק של מסחר ותרבות.
בטבריה, חיזוקי ההגנה שבנה, ובהם המגדל העגול, משקפים את גישתו האסטרטגית להגנת ערי האזור ופיתוחן. המגדל, המשלב אדריכלות פשוטה אך עוצמתית, מספר את סיפור חזונו של דאהר להפוך את הגליל למרחב בטוח ומשגשג. הוא מהווה עדות לחזונו הפוליטי והכלכלי, שממשיך להדהד בנוף המקומי עד היום.
המגדל הנטוי בטבריה הפך לסמל בלתי רשמי של העיר כבר בסוף המאה ה-19, כשצילומי העיר הראשונים חשפו את הנטייה הייחודית שלו. המגדל, שהיה חלק מחומת ההגנה שנבנתה בתקופתו של דאהר אל-עומר, הוקם על בסיס שרידי חומות מתקופת הצלבנים.
עם זאת, נראה כי בעת הבנייה לא בוצעו חישובי יסודות מדויקים, דבר שגרם לנטייתו המיוחדת. המראה החריג הזה מעניק למגדל חן ייחודי, שלא אחת מושווה ל"מגדל פיזה של טבריה" – תואר שאמנם אינו רשמי, אך בהחלט הולם את דמותו. המגדל נותר עדות לשילוב בין היסטוריה, אדריכלות וקסם מקומי, הממשיך למשוך תשומת לב ולעורר עניין גם כיום.
בערבי הקיץ, חלק זה של טיילת טבריה מתעורר לחיים בזכות מופע "המזרקות המזמרות", המשלב תאורה ומוזיקה ומושך אליו תושבים ומבקרים כאחד. לצד המופע, ניתן לראות את מכשיר המדידה המיוחד שבוחן את מפלס הכנרת, הנמצא כ-270 מטרים מתחת לגובה פני הים התיכון. עם זאת, המכשיר מספק נתונים מדויקים, המשתנים לאורך שעות היממה.
הכנרת מקבלת את מימיה מנהר הירדן ופלגים רבים הזורמים מרמת הגולן ומהגליל, וממוקמת בתוך השבר הסורי-אפריקאי – תופעה גאולוגית ייחודית שמעצבת את נופי האזור. הנהר, שמתחיל את דרכו בכנרת, ממשיך לזרום דרומה עד לים המלח, הנקודה הנמוכה ביותר בעולם. הסיפור הגאולוגי וההיסטורי של האזור, יחד עם מופעי המזרקות והנוף עוצר הנשימה, יוצרים חוויה ייחודית ומרגשת למבקרים בטיילת.
טיילת טבריה, הנושאת את שמו של יגאל אלון, היא לא רק מקום לטיול נעים אלא גם סמל להיסטוריה ולחיבור עמוק לאזור הכנרת. יגאל אלון, אחד האישים הבולטים בתולדות ישראל, היה מנהיג פוליטי ומצביא. שמו האמיתי היה פייקוביץ', ואביו, יליד גרודנו, היה מהמתיישבים היהודים הראשונים באזור הכנרת, קשר שמחבר את סיפור המשפחה עם הנוף המקומי.
מול הטיילת ניצב מבנה עתיק של מסגד, שנבנה על ידי דאהר אל-עומר, שליט הבדואי של הגליל במאה ה-18. המסגד, המכונה "מסגד הדייגים", שימש מרכז רוחני וחברתי עבור הדייגים שעבדו על הכנרת. המבנה, המשקף את הרב-תרבותיות של האזור, מזכיר את הסיפורים והקהילות שחיו ופעלו סביב האגם לאורך הדורות. טיילת אלון היא אם כך לא רק שביל לאורך המים, אלא גם מסע בזמן בין פרקים שונים של ההיסטוריה הישראלית.
כנסיית סן פטרוס בטבריה שוכנת במקום בעל היסטוריה עשירה ומורכבת, שנמשכת מאז ימי הצלבנים. הכנסייה נבנתה על חורבות מסגד מוסלמי, שיסודותיו נשמרו עד היום. לאחר מכן, המבנה שונה והפך שוב למסגד, התרחב, ובתקופת האימפריה העות'מאנית שימש כבסיס לאכסניית דרכים.
בסוף המאה ה-19, במקום הוקמה מחדש כנסייה, והאדריכלות שלה משקפת את סמלי הסירה, המהדהדים את זיכרון המאמינים הראשונים. הסירה מזכירה את הסיפור שבברית החדשה, בו ישו הופיע לדייגים על שפת הכנרת והזמין את פטרוס (שמעון) להיות תלמידו. בחצר הפנימית של הכנסייה הוצב בשנת 1833 פסל של פטרוס, העתק של הפסל שבקתדרלת סן פטרוס בוותיקן.
כמו כן, לוח הזיכרון המוקדש לחיילים פולנים מקורפוס אנדרס מושך תשומת לב. קורפוס זה, שהוקם בברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה, עבר תחת פיקוד בריטי לאיראן, ומשם חלקו הועבר לפלסטינה. הלוח נזכר בתפקידם של החיילים הפולנים ובנוכחותם באזור, מה שמוסיף עוד נדבך חשוב להיסטוריה המקומית.
הבניין העתיק עם החלונות בעלי הקשתות הלבנות בחומות הבזלת השחורה נבנה בשנת 1850, ותחילה נקרא "המלון חיפה". במאה ה-19 היה נהוג לקרוא למלונות על שם ערים, ושם זה הדגיש את המודרניות והיוקרה של המקום.
בשנת 1946, עצרה כאן הזמרת המצרית האגדית אום כולתום, ושהותה במקום הותירה חותם כה חזק, עד שבעליה שינו את שם המלון לכבודה. לאחר קום מדינת ישראל, הפך המלון למרכז החיים הבוהמיים של טבריה, כאשר כאן נפגשו אמנים, התקיימו תערוכות והיו ערבים יצירתיים.
היום, הבניין שומר על המסורת הזאת, ומשמש כמלון בוטיק ומרכז תרבות, שבו האומנות וההיסטוריה שוזרות יחד אווירה ייחודית.
הפסל של האמנית אילנה גור, הממוקם בטיילת טבריה, מציג מפרש סמלוני, המוקדש לשיריה העגומים של המשוררת רחל. בשיריה ניכרת תחושת המרירות של חלומות שלא התממשו וגעגועים עזים.
חייה של רחל היו מלאים בקשיים ובמובנים מסוימים טראגיים. היא אהבה אהבה עזה אדם אחד, אך אהבתה האמיתית והבלתי ניתנת לשינוי הייתה תמיד הכנרת. אהוב לבה, שלא היה מוכן לקשור את גורלו עם פלשתינה וטבריה, נאלץ לחיות רחוק ממנה. קשריהם נשארו רק בכתבים מלאי תשוקה, הממחישים את כאב הפרידה ואת אהבתה הנצחית, שהפכה להד בשיריה.
הפסל, העומד על חופי הכנרת, לא רק משדר את עצב השירים, אלא גם משקף את האהבה העמוקה והבלתי ממומשת של המשוררת, שזכתה למקום מרכזי בשירה ובתרבות הישראלית.
בין מלון "שירת הים" לבית הסקוטי, ששימש עד לשנת 1953 כביה"ח העתיק ביותר בגליל, נמצא מוזיאון אומנות פתוח. פרויקט תרבותי ייחודי זה הוקם בשיתוף פעולה בין מחלקת התרבות העירונית, משרד התיירות ומחלקת פיתוח טבריה.
בגן מוצגות עבודותיהם של פסלים רבים ומוכרים, כולל יצירות של המעצבת והפסלת המפורסמת אילנה גור. זהו מקום שבו האומנות משתלבת בהרמוניה עם ההיסטוריה והטבע, ויוצרת אווירה מעוררת השראה לכל מי שמבקר במקום.
למרות שמעמדה של טבריה כעיר פרובינציאלית עשוי להטעות, היא שיחקה תפקיד חשוב ומרכזי בהיסטוריה היהודית. כאן, למשל, נחתם התלמוד הירושלמי. בין שני התלמודים – הבבלי והירושלמי – היה הירושלמי זה שנחתם בטבריה.
בעיר זו גם התפתחה מערכת ייחודית של תנועות, שהיו השיטה הסופית לסימון תנועות בעברית. עבודה של דוד פיין מתארת את מערכת הנקודות הזו, המופיעה בצורת דמויות קטנות עם נקודות ופסים – שמייצגות את אותן תנועות בשפה העברית.
על גדות הכנרת, באזור ההיסטורי של טבריה, שוכן מתחם ייחודי שמספר את סיפורו של בית החולים הסקוטי שהוקם בסוף המאה ה-19. ד"ר דייוויד וואט טורנס, רופא מסקוטלנד שזכה לכינוי "הרופא הגלילי", הגיע למקום והקים בית חולים ששילב גם פעילות מסיונרית נוצרית, מה שגרר התנגדות מצד רבני הקהילה המקומית. עם זאת, מסירותו יוצאת הדופן במהלך שתי מגפות כולרה, שבהן הציל חיים רבים, שינתה את דעתם של רבים, גם בקרב מתנגדיו הראשונים.
בנו של טורנס המשיך בדרכו ובאמצע המאה ה-20 פתח בבית החולים בית ספר לאחיות. בשנות ה-90 המקום שינה את ייעודו והפך למרכז הארחה, ולאחר מכן למלון ייחודי שמיועד לעולי רגל. למרות השינויים, נשמר הקשר ההיסטורי למורשת המקום, שהפך לשילוב הרמוני של מסורת, היסטוריה ונוחות מודרנית.
בטבריה עומד מבנה מרשים שמוכר לעיתים כ"מצודה צלבנית מימי הביניים," אך למעשה אין לו קשר ישיר לתקופת הצלבנים. שמו ההיסטורי המדויק הוא "מצודת צ'ולאי," שנבנתה סביב שנת 1750, בתקופת האימפריה העות'מאנית, על ידי צ'ולאי, בנו הבכור של השליט דאהר אל-עומר. המצודה שימשה כחלק ממערך ההגנה של האזור באותה תקופה.
עם זאת, הקשר לצלבנים נעוץ באירוע היסטורי קודם: ב-2 ביולי 1187, במהלך מסע כיבושיו של צלאח א-דין, נסיכת טבריה אשיבה בורס, אשתו של ריימונד השלישי רוזן טריפולי, התבצרה בעיר עם חייליה בזמן שצלאח א-דין צר על העיר. כששמעו הצלבנים על המצור, יצאו מכוחותיהם בעכו לעבר הכנרת, אך ב-4 ביולי התרחש הקרב המכריע בקרני חיטין, שהסתיים בתבוסת הצלבנים. לאחר מכן חזר צלאח א-דין לטבריה והציע לנסיכה ולחייליה תנאי כניעה מכובדים שכללו עזיבה בטוחה לטריפולי. הנסיכה קיבלה את ההצעה, וכך הסתיים פרק נוסף בתולדותיה הסוערות של טבריה.
רחוב טאג'ר, הקרוי על שמה של משפחת יהודים בוכרית מכובדת, מנציח את תרומתה המשמעותית להתפתחות הקהילה בעיר. אחד מבני המשפחה, יצחק טאג'ר, היה מנהל בית הספר היהודי "אליאנס" שפעל ברחוב זה. פעילותו החינוכית תרמה רבות לחיזוק החינוך בקרב צעירי הקהילה והותירה חותם משמעותי בהיסטוריה של טבריה. הרחוב מהווה עדות חיה למורשת התרבותית והחינוכית של יהודי בוכרה ולתרומתם לפיתוח העיר.
דונה גרציה נשי, שנקראה "הגברת הרחמנית" על ידי המשורר הפורטוגלי שמואל אושקי, הייתה אחת הנשים העשירות והמשפיעות ביותר באירופה של ימי הביניים. בשמה האמיתי ביאטריס דה לונה גרציה נשי, היא נמלטה מרדיפות האינקוויזיציה הספרדית, כשדרכה עברה מספרד לפורטוגל, משם לאמסטרדם, ונציה, פרארה ולבסוף מצאה מקלט באיסטנבול.
צי הסוחר החזק שלה שיחק תפקיד מכריע בשמירת השלום בין הרפובליקה הוונציאנית לאימפריה העות'מאנית. בטבריה הפכה דונה גרציה לדמות מרכזית ולמעין פטרונית של העיר. היא מימנה את בניית חומות העיר, סייעה בהקמת בתי כנסת, והשקיעה בפיתוח תעשיית המשי המקומית. בזכותה חוותה טבריה תקופה של פריחה כלכלית שלא נראתה כמותה.
אפילו הסולטאן סולימאן המפואר הכיר בכוחה ובהשפעתה, והציע לה לחדש את הרעיון של מדינה יהודית באזור טבריה והכנרת, מתוך הכרה בתרומתה האדירה לשגשוג העיר ולעם היהודי כולו.
מבנה מרשים זה שימש כמרכז המנהלי של טבריה בתקופת האימפריה העות'מאנית. בקומה העליונה שכנו דירותיו של מושל העיר, בעוד הקומות התחתונות שימשו לצורכי העיר. הן כללו בית כלא ומשרד דואר, ששילבו בין צורכי שלטון, תקשורת ואכיפת חוק.
המבנה ממחיש את הרב-תכליתיות של מבנים מינהליים עות'מאניים, שנועדו לרכז את התפקודים השלטוניים השונים במקום אחד. הוא משקף את גישת השלטון העות'מאני, ששילב סמכות מנהלית ושירותים ציבוריים במרחב פיזי משותף, שהיה ללב הפועם של החיים העירוניים.
בסמוך למבנה הסראיה ניצב מלון קטן ששימש מקום מנוחה עבור מטיילים ותיירים. הכיכר שלפני המבנה הייתה ליבה הפועם של טבריה העות'מאנית, מוקד חיים תוסס שבו נפגשו סוחרים מכל רחבי האזור, דיליג'נסים עם דואר הגיעו לשם, ותיירים אירופאים שביקרו באתרים הקדושים עצרו בדרכם.
המקום היה צומת פעילות מסחרית, תחבורתית ותיירותית, שחיבר בין מסלולי המסחר והעלייה לרגל של טבריה. הכיכר שיקפה את תפקידה של העיר כמרכז עירוני שוקק חיים, שבו התערבבו מסורות מקומיות והשפעות בינלאומיות.
בצעידה אל הדרך הראשית אנו עוזבים את חלקה ההיסטורי של טבריה ויורדים אל החלק החדש שלה, שהחל להתפתח בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. כאן, עם התרחבות העיר, ניכרו השפעות של גלי הגירה חדשים, קשרי מסחר מתקדמים ותהליכי מודרניזציה ששינו את פניה ומבנהּ.
החלק החדש שיקף את המעבר מטבריה המסורתית לעיר מתפתחת, שבה השילוב בין העבר העשיר לשינויים בני התקופה יצר עיר דינמית הממשיכה להתפתח עד היום.
