Places to visit
זגרב הכרות ראשונה
זאגרב היא עיר נפלאה אשר ממזגת את השלווה של מזרח אירופה עם יופייה של מערב. כיכרות מרשימות עם סמטאות קטנות, בניינם מפוארים מול בתי האיכרים הציוריים, נופים כובשים מבט מול כנסיות עתיקות – זוהי זאגרב. אנחנו נטייל בעיר בין מוקדיה המרכזיים, נעלה על העיר העליונה, נצוץ במוזיאון הגירושין, נרד דרך שער האבן המפורסם לשכונת האיכרים של פעם, נוכל את המאכלים העממיים, נבקר ליד הקתדראלה של העיר ונסיים את הסיור בכיכר המרכזית על שם יוסף ילאצ'יצ'.
נתחיל את הטיול שלנו בתחילת המדרחוב של זגרב, זה רחוב Ilica. רחוב זה שמר על התווי המרכזי שלו ממאה החמיש עשרה לספירה הנוצרית. אזכור ראשון על הרחוב הזה מגיע משנת 1431. אז הוא נקראה Loncarska ves. פירוש השם בתרגום מקרואטית: כפר הקדרים. כיום הוא אחד הרחובות הארוכים ביותר בזאגרב. כאן ממוקמות חנויות יוקרה, מקומות בילוי ותרבות וסביבתו נחשבת ליקרה ונחשקת בעבור תושבים רבים.
ההתיישבות האנושית באזור החלה עוד בימי קדם. קיימות עדויות לציורי קיר באחת המערות הפרהיסטוריות ברכס הרי Medvednica אשר מעל לעיר. רומאים בנו מדרום לנהר Sava עיירה בשם Andautonia. אך רשמית סופרת זאגרב את תולדותיה ממאה ה-11 כאשר מלך הונגרי Saint Ladislaus, יסד בשנת 1094 על הגבעה בשם Kaptol את המושבה של הכנסייה אותה נראה בהמשך הדרך. כעבור כמעט 150 שנה באמצע מאה ה-13 מונגולים פלשו לעיר שדדו וביזו אותה. מעט התושבים אשר נמלטו להרי Medvednica חזרו והקימו יישוב חדש על גבעה Gradec הסמוכה ל- Kaptol. על הגבעה הזו נעלה דרך סמטה צרה בשם Tomiceva. בימי חג לאורך הרחוב מוצבים דוכנים בהם מוכרים מאכלים מקומיים. אחד המאכלים המקומיים הוא מאכל בשם סטרוקלי. מקורו ב- Zagorje, אזור מצפון לזאגרב. יסוד של סטרוקלי הוא בצק, גבינת קוטג' טרייה ושמנת. באופן מסורתי, מכינים את Strukli דרך בישול עמוק, אבל כיום רוב משקי הבית אופים את Strukli. תמיד מגישים אותו חם, הוא מאכל פשוט, אבל עשיר מאוד בטעמים וקלוריות.
עתה נעלה לעיר העליונה בכלי תחבורה Funicular. אלו שני קרנות אשר מחוברים בחבל וכאשר אחד יורד, השני עולה. כלי תחבורה זה היה די פופולארי באירופה בסוף מאה תשע עשר ונבנה בהרבה ערים ברחבי האימפריה האוסטרו הונגרית. מסלולו באורך 66 מטר הופך את Funicular לאחד מכלי התחבורה הציבוריים הקצרים ביותר בעולם. הוא נבנה בשנת 1890, והוא פועל מאז 23 באפריל 1893. בתחילה, היו לו מנועי קיטור, אשר הוחלפו בחשמל בשנת 1934. בשל צורתו המקורית, המבנה והטכני ביותר תכונות, הוא נחשב היסטורי - אנדרטה תרבותית. תושבי העיר משתעשעים וקוראים לתחבורה זו "הזקנה". לכל אחד מהתאים קיבולת של 28 נוסעים (16 מושבים ו -12 נוסעים עומדים). כרטיסים לקרון ניתן לרכוש בתא (בכניסה) עבור 4 HRK (כרטיס בכיוון אחד). עליה בקרון תיקח כדקה וזאת אחת הנסיעות הקצרות בכלי תחבורה ציבורי בעולם. מי שלא רוצה לעלות ב-Funicular , יכול לעלות ברגל במדרגות הסמוכות.
נחזור בקצרה להיסטוריה של העיר. לאחר הפלישה המונגולית והקמת העיר העליונה עליה הגענו זה עתה, מלך הונגרי בשם בלה הרביעי העניק לעיר זכויות מיוחדות המתירות לה חופש מסחר. עיר זו התרחבה במרוץ השנים, זלגה לה לעט לוואדי שמפריד בין Gradec ל- Kaptol ויצרה את מה שמכונים כיום זאגרב.
מגדל Lotrščak הוא מגדל מבוצר הממוקם ב- Gornji Grad (העיר העליונה). המגדל, שתחילתו במאה ה -13, נבנה על החומה הדרומית של Gradec. השם נגזר מן הלטינית campana latrunculorum, כלומר פעמון הגנבים שהופיעה על המגדל בשנת 1646. פעמון צלצל לסגירת השערים.
נעבור לרגע לאורך הטיילת Strossmayer. טיילת זו מספקת את הנוף ואת נקודות המבט היפות בעיר, אך לא רק. שמה מנציחה את אחד הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה הקרואטית. הבישוף של Djakovo, Slavonia - Strossmayer היה מנהיג ומייסד האקדמיה לאמנויות ומדעים. הוא השתמש בהכנסות הכנסייה כדי לממן פרויקטים חברתיים חשובים. המניין הסמוך מומנה על ידי תרומות מרצון של אזרחים מקומיים. הבניין שימש לבית הספר העירוני הראשון באמצע המאה ה -19 ומאוחר יותר לבית ספר לבנות.
נקפוץ לרגע לגן קטן. הוא עמוד במקום בו בזמנו היתה כיכר בין ארמון משפחת האצולה זרינסקי לבין מבנים של המנזרים השונים שקיבלו קרקעות בחלק זה של העיר. שרידי מבנים עתיקים עדיין נראים בקירותיהם של המבנים המודרניים. אחת האישים הבולטים במשפחת זרינסקי הוא ניקולי זרינסקי. היא השתתף בקרב בסיגיסטואר בו נפצע אנושות מנהיג הטורקים – סולטן סולימן המפואר. זה שבנה את חומות העיר ירושלים.
במגדל בקומה העליונה הוצב תותח Grič. זה אחת מסימני היכר של זגרב. במאה ה-19 הקומה העלינה והחלונות נוספו למגדל. במרומו הוצב התותח. תותח ירה לסמן צהריים עבור צלצל פעמונים בצריחי הכנסיות הסמוכות.
בית הקפה הווינאי פתח את הדלתות בפני אנשים יידועי שם רבים של זאגרב, כולל המשורר והסופר, אנטון גוסטב Matoš. המשורר שהיה פעם יושב בבית הקפה וקורא את העיתון שלו ולוגם את הקפה שלו עדיין כאן, אם כי, יצוק ברונזה, יושב על ספסל בטיילת Strossmayer.
זה אחת הנקודות הרומנטיות של העיר. זה המקום לתמונות, ספל קפה קטן, מנוחה קצרה והמשך הדרך.
אחד הדברים הנפלאים כאן – הוא ציור קיר ענק. ממקום זה ניתן לראות בברור את העיר המוקפת שתי גבעות. האחת – של העיר גראדץ וממול של קפטול. השם Kaptol בעל משמעות היסטורית. רחוב קפטול רץ מדרום לצפון על פני טרסת קפטול עם בתי קנונים מסודרים בשורה. כמו המילה הלטינית עבור קבוצה או גוף של קנונים הוא "capitulum" (kaptol), ברור כיצד קפוטל קיבל את שמו. בין העיר הקטול – מוקד השלטון והכנסיה, לבין העיר גרדץ – מוקד האצולה והמנזרים, שוכן לו וואדי של איכרים, בעלי מלאכה ופשוטי העם.
הכנסייה נבנתה על ידי הישועים במחצית הראשונה של המאה ה -17. היא מורכבת ממעבר יחיד עם שישה קפלות צד, אפסידה שלה מאופרת בציורי אשליה מפוארים אשר מקור להשראתם נמצא בכנסיית "Il Gesu" ברומא. הקפלות שומרות על חמישה מזבחות מעץ מן המחצית השנייה של המאה ה -17, ואחד עשוי שיש משנת 1729. חזית הכנסייה נבנתה על ידי הרמן בול לאחר רעידת האדמה של 1880.הישועים, מסדר דתי קתולי הידוע בפעילותם המדעית והחינוכית, הקימו את בית הספר התיכון ההומניסטי הראשון בזגרב בשנת 1607. בית הספר סיפק חינוך הומניסטי למאות תלמידים מכל שכבות האוכלוסייה של העיר. מילדי איכרים, עד לילדים ממשפחות אצילות.
ארמון Dverce נמצא כיום בבעלות העיר זאגרב ומשמש למטרות חגיגיות. את המראה הנוכחי שלו הוא קיבל במאה ה -19 לאחר עבודות שבוצע האדריכל Kuno Waidmann. לאחר בחירתו של סט'פאן מסיק לנשיא הרפובליקה בשנת 2000, הייתה כוונה להעביר את משרד נשיא הרפובליקה של קרואטיה לארמון דוורצה, אך היא בוטלה. בניית ארמון דוורצה החלה בשנת 1708 על סוללות חומות העיר העליונה, והיא הושלמה בשנת 1883. הרבה ידיים עבר המבנה עד שנרכש ע"י אמברוז ורניצ'ני - דוברינוביץ ', שר המסחר, שחיתן את בתו קלוטילדה לרוזן האיטלקי בוראטי, וקיבל בנדוניה את הארמון. הרוזן בוראטי היה הרבה יותר מבוגר מקלוטילדה. הם לא היו מאושרים בנישואים האלה, מה שעשה את האב עצוב. הוא החליט לשדרוג את אולם הריקודים כדי שיהיה מקום להתרועע ולבלות. כל זה לא עזר לחיי הנישאים של קלוטילדה. היא המשיכה לבלות עם בני הזוג זגראפנס הצעירים שעבורם ערכה ערבי משתה וריקודים. כמובן, היו גם סיפורי אהבה, שלא לדבר על בגידות, עד שבני משפחה התרחקו מהמעשה. בסוף חייו החליט האב להעניק את הארמון לעיר זאגרב ובשנת 1912 הוא הבין שדוורצ'ה עוברת לבעלות העיר זאגרב, בתנאי שאף אחד לא יוכל לחיות אלא רק לערוך את החגיגות בארמון זה. הוראה זו מכובדת עד היום. Dverce משמש רק לחגיגות טכסים ואירועים.
לעתים רחוקות אנחנו מזמינים את התיירים שלנו למוזיאון, אבל המוזיאון הזה שווה ביקור. מוזיאון של גירושין, מוזיאון של יחסים שבורים (קרואטית Muzej Prekinutih Veza) הינו המוזיאון המקורי היחיד במינו בעיר זאגרב, אשר מכיל עדויות של אהבה אבודה ויחסים אישיים שבורים. בשנת 2011 הוענק למוזיאון פרס מיוחד "המוזיאון השנה של אירופה". היסטוריה של המוזיאון נבע מהדרמה הפרטית שהתרחשה בגירושין של האמנים אולינקה ויסטיקה, והשותף שלה דאז'ן גרובישיץ '. הזוג המתגרש החליט לשמור כמה עדויות לשמחת חייהם המשותפת במקום מסוים. עם הזמן, האוסף גדל הודות לתערוכות חדשות של זוגות נוספים. חפצים המסמלים את האהבה הישנה או מערכת יחסים שבורה בין בני זוג, נשלחו למוזיאון מן הפינות המרוחקות ביותר בעולם. לעתים קרובות, המוצגים הם tragicomic מעט, המייצג רצונות שלא התגשמו, חלומות, ו "הוכחות" של אהבה כנה.
המוזיאון הקרואטי לאמנות נאיבית מציג יצירות של אמנים נאיביים של המאה ה -20. המוזיאון מכיל כ -1,850 יצירות אמנות, כולל ציורים, פסלים, רישומים וכרזות, בעיקר מקרואטיה, אך גם אמנים זרים מפורסמים מיוצגים פה. מעת לעת, המוזיאון מארגן תערוכות סביב נושאים מיוחדים, ימי עיון וסמינרים. המוזיאון נוסד בשנת 1952, והוא משתרע על שטח של 350 מ"ר בקומת הקרקע של ארמון רפאי שנבנה במאה ה -18. מוזיאון נחשב למוזיאון הראשון בעולם לאמנות נאיבית.
בניין זה משמש כיום את מועצת העיר זאגרב. במועצה נבחרים 51 נציגים באמצעות בחירות ישירות חשאיות. משך כהונתם של הנציגים 4 שנים. הבניין הוא בניין העירייה ההיסטורי שמלכד בתוכו 3 מבנים בתקופות שונות. המבנה העתיק ביותר נבנה במקום זה בשנת 1439 כאשר העיר נהתה מזכויות המסחר החופשי והחלה לפרוח. בשנת 1614 כאשר מועצות האיגודים המקצועיים – הגילדות החלה לצבור כוח מול האצולה המקומית, הבניין כינס בתוכו מועצת העיר. בסוף מאה 19 הבניין עבר הרחבה ורק בשנת 1968 קיבל את צורתו הנוכחית. בחזית הבניין מוצב סימן לזכרו של ניקולה טסלה איש המדע הידוע אשר הקדיש את חייב לחקר החשמל. החברה העכשווית למכוניות חשמליות בשם טסלה - נקראת על שמו.
בפינה של הבניין ניתון לראות פרצוף שעשוי אבן. זה אזכור על מטיה גובץ' – מנהיג מרד האיכרים. בכיכר שממול הוא הונע והוצא להורג. הבניין הסמוך שימש דורות של עשירי העיר וכיום אחרי שעבר שחזור יסודי הוא מהווה אחת הדוגמאות היפות ביותר לאדריכלות המקומית. בניין ראשון מאבן הוקם במקום זה לאחר שריפה שפקדה את העיר בשנת 1731. בהתחלה קנה את הקרקע איש אצולה Josip De Fon בשנת 1776 המקום נמכר לאיש צבא עשיר בשם Nikola Fridrik Grlečić. ממנו הנכש עבר למשפחת אצולה ידוע בשם Jelačić שהיו יועצים למשפחת המלוכה וישבו בראש מועצת העיר. מהם במאה ה-19 הנכס עבר לעורך דין עשיר בעלות של 21 אלף פורינטים (סכום מאוד גבהה) והוא העביר את בעלות על הבניין לחתנו - Ladoslav Rakovac – רופא ידוע בעיר. ממשפכה זו קנתה את הבניין עיריית זאגרב שרצתה להקים כאן מוזיאון עירוני. במהלך שיפוץ נתגלו ציורי קיר נדירים ובניין קיבל את הערך ההיסטורי. בתחילת המאה ה-20 הייתה בניין תחנת הרדיו הראשונה של זאגרב בה שידרו יצירות קלאסיות במיטב ביצועם של נגנים ידועים. לאחר התלבטויות רבות הוחלט להקדיש את הבניין המשופץ לאולם האירועים וחלקו להקדיש לתצוגות של המוזיאון העירוני.
כיכר ליד כנסיית סנט מרקוס היא אחת הידועות והאהובות על המקומיים בין כיכרות העיר. הכיכר נשתמרה מימי הביניים ומהווה זכר לתהפוכות ההיסטוריה של העיר. אחד הדברים המדהימים הקשורים לכיכר הוא זה שהיא ריבוע מוחלט. הממדים של הכיכר הונחו בימי הביניים וכמעט ולא השתנו עד היום. כנסיית סנט מרקוס היא הכנסייה המרכזית של העיר ואולי אחת היפות שבה. הכנסייה נבנתה במאה ה-13. הפריטים הגותיים בבניין הכנסייה נוספו לה במאה ה-14 יחד עם 15 פסלים שמוצבים בצידה הדרומי. חלק מהפסלים הללו הובאו מפראג בשנת 1420. סימן ההיכר הידוע של הכנסייה הוא גג הרעפים הצבעוניים. על הגג ניתן לראות את הסמל של מדינת קרואטיה – המדינה המאוחדת של קרואטיה, דלמטיה וסלאבוניה וסמל של זאגרב עם סמלי האסלאם והנוצרות מעל חומות העיר. לרוב הכנסיה סגורה למבקרים ומתפללים. רק בחורף לקראת חג המולד ניתן לבקר בתוכה.
בנסקי דבור או בשמו העממי – ארמונו של ראש העיר הוא מקום מושבו של הפרלמנט הקרואטי ומשכנו של ראש הממשלה. הבניין נבנה בתחילת המאה ה-19 ושימש את מושלי העיר משנת 1808 עד 1918. כאן חי והלך לעולמו המנהיג הקרואטי הידוע Josip Jelačić. אישות מיוחדת זו מוכרת ונערצץ ע"י כל קרואטי. יוסף יאלצ'יצ' היה איש צבא והוגה דעות, נאבק עבור העצמאות הקרואטית ויסד את המדינה המודרנית. בדרך כלל הוא מצויר רכוס על סוס. את הסוס קיבל במתנה מיריבו הפוליטי קרואטי מוסלמי. בדרך כלל נהג להיכנס לערים מוסלמיות כבושות רוכס על הסוס. מלבד מגוריו המפוארים של יוסף בבניין זה, הבניין ידוע גם כמקום בו הצביעו הקרואטים בעד יציאה מאימפריה האוסטרו הונגרית בשנת 1918 ובעד התפרקות מיוגוסלביה בשנת 1991.
הארמון נבנה אחרי שנת 1721 על השטח שכלל רק בניין אחד. בנייתו קשורה למשפחת האצולה בשם ראוך ומכאן שמו. הארמון השתייך לכמה מבעלים ביניהם הרוזנים יָלָאצ'יץ'. המבנה הכללי של הארמון נשמר בשלמותו. הקומה השנייה שפונה לחצר הפנימית היא יוצאת דופן מבחינת סגנון הבנייה בעבור מחצית הראשונה של המאה ה -19. הפאר הארכיטקטוני שלה בהחלט מרשים. כמו כן, מרשים ביופיו חדר ההמתנה המקורי שהשתמר ממאה ה-18.
אחרי הניצחון של המלך ההונגרי בלה ה-4 על המונגולים, האזרחים של גראדץ קיבלו את "גולדן בולה" בשנת 1242, שהכריזה בעירם חופש המסחר. בלשון ההודעה נכתב: "עיר מלכותית חופשית גראדץ, על הגבעה של זאגרב". אחת הדרישות למימוש זכויות הייתה שהם נאלצו לבנות חומות חזקות המגנות על העיר. הם מילאו את המחויבות בין שנים 1242 ו-1266. הוקמו חומות חזקום עד כ-2 מטר עובי עם כמה שערים גדולים. חלקים מסוימים של החומה ושער האבן שאנחנו רואים הם החלקים היחידים שנשמרו עד היום. איך נראה השער המקורי לא ידוע, הדבר היחיד שידוע בוודאות הוא שהוא היו בנויי אבן בעיר שבה העץ היה חומר הבניה הראשי. המסמך העתיק ביותר המתאר את מראה השער הגיע ממאה ה -16. כך מתואר בו השער" הוא היה מבנה פתוח ללא גג, עם מגדל בצפון-מערב וגשר מעל הסוללה. שערים אחרים היו: שער מסניצקה במערב, אופטיקה או שער חדש בקצה רחוב אופטיקה, השער תחת מגדל הנזיר (המכונה גם "Frauentor" - שער האישה, עקב קירבה למנזר), ושער קטן "Dverce" בחלק הדרומי.
ההיסטוריה של שער האבן מעניינת מאוד. הוא קיים משנת 1266. הוא נהרס בשניפ 1645, 1674, 1706 ו- 1731. במהלך השריפה הענקית האחרונה (ב -1731), שער האבן נפגע קשה אבל ציור אחד נשאר שלם - הציור של מרים הבתולה עם ישו התינוק. האלמנה בשם מודלר, בעליה של התמונה, בנתה מקום תפילה בתוך השער שעדיין משמש מקום עליה לרגל בשם "הבתולה והילד". הקפלה מגודרת על ידי גדר הבארוק מרשים, שנבנה בשנת 1778. הצייר והגיל של הציור אינם ידועים, אך לפי הדעה הרווחת בקרב המומחים זה פרי יצירתו של אמן מקומי מוכשר. הציור על פשתן, בגודל כחצי מטר על חצי מטר. במלאת 200 שנה לנס ההצלה של התמונה מאש דמותה של מרים הקדושה על הציור הוכתרה בכתר זהב. לפני הרבה שנים נהפכה מרים הבתולה של שער האבן לאתר תפילה המשמעותי ביותר, שבו מצאו המתפללים חסדים נחמה ותקווה, הדליקו נרות כסמל של הכרת תודה או תפילה. אזרחים רבים של זאגרב עלו את תפילותיהם במקום הזה. גם היום עוצרים פה אזרחי זאגרב, מדליקים נרות ומתפללים לבריאות, אושר, מזל טוב ואהבה. ב 31 במאי 1991, יום השנה ה -250 לנס הכריז הארכיבישוף הקרדינל פרנג'ו קוהריק על תמונת מרי של שער הזהב כמגן של זאגרב.
מוזיאון זגרב 80 הוא חוויה ייחודית. מוצגים בו בדרך אינטראקטיבית דברים מן העבר וניתן להשוות את מה שהיה בעבר עם מה שאנחנו מכירים היום. תוכלו לחוות את דרך החיים ולהיזכר על דברים ורגשות של פעם. לא ספק, שנות ה-80 זה היה עידן הזהב למוסיקה, אופנה, חדשנות טכנולוגית ועוד. בהם נולדו הדברים שיש לנו היום, כגון משחקי וידאו, מחשבים אישיים וטלפונים ניידים. מוזיאון זגרב 80 היא תערוכה שתחזיר אתכם אל תקופת הזהב של ויניל, קלטות ומכונות כתיבה.
מדרגות אלו מובילים אותנו אל הוואדי שמפריד בין שתי גבעות העיר. מקום זה תמיד שימש למטרות חקלאיות ועד הים מגדלים כאן גפנים.
האם ידעת כי בסוף המאה ה -19 ובתחילת 20 זאגרב הייתה אחד הערים המובילות באירופה בתחום של בתי בושת? בית הבושת הגדול ביותר של זאגרב היה ממוקם בפינת רחוב Tkalčićeva ו- Bloody Bridge, שם נמצא היום משרד הביקורת של המדינה, והוא נקרא - Zlatna kuna (קונה הזהב). הכול התחיל ממרחצאות הספא הציבוריות הראשונות שנפתחו באמצע המאה ה -19 בזאגרב. בנוסף לטיפול בבריאותם, היו אזרחי זאגרב נהנים משירותים נוספים. בתי מלון ומסעדות נפתחו בתוך מתחמי המרחצאות, וגברת רוז'ה ארנג'וש ובעלה ויליאם ראו בכך הזדמנות עסקית נהדרת. הם קנו חלקת אדמה מעל רחוב קוזארסקה ופתחו את בית הבושת הראשון של זאגרב.
מאות שנים לפני שנתווה הרחוב של היום, התוואי של רחוב Tkalčićeva היה אפיקו של נחל Medveščak. הוא נקרא Crikvenik. עוד מימי הביניים היה זה מרכז של תעשיית רבות. החשובות שביניהן הן תעשיית טחנות המים. טחנות המים גרמו להתפתחותה של זגרב והובילו לבניית מפעלי הבדים הראשונים, הסבון, הנייר והמשקאות האלכוהוליים, ומאוחר יותר גם לתעשיית העורות. טחנות המים היו לעתים קרובות נושא של ויכוחים עזים בין שתי ערים תאומות, Kaptol ו- Gradec הסכם שלום משנת 1392 אסר על בניית טחנות מים חדשות לאורך אפיקו של בין הקצה הדרומי של רחוב מדבדגראדסקה לבין כיכר באן ג'לאצ'יץ ', והשאיר רק שתי טחנות בתוך העיר. שתי הטחנות היו בבעלות מנזר סיסטרציאני. עם זאת, הן נהרסו במהלך כיסוי אפיק הנחל בשנת 1898. למרות ששני צדי הנחל היו מיושבים קודם לכן, כיסוי הנחל בשנת 1898 יצר רחוב שלם, אשר נקרא Ulica Potok (רחוב הנחל). באמצע המאה ה -20 הוא היה מרוצף באספלט. רחוב הנחל הפך במהרה לרחוב עסקים קטנים ולחנויות וענף תעשיית העורות הפסיק לעבוד ב -1938. בשנת 1913, שמו של Ulica Potok משתנה לרחוב Tkalčićeva לכבוד ההיסטוריון קרואטי מן המאה ה -19 Ivan Tkalčić,.
Štrukli זה המנה המסורתית של Zagreb וצפון מערב קרואטיה. כולנו יודעים את זה כבר. מספר שנים לפני, רווחה הסברה שאתה יכול למצוא štrukli אמתי רק במסעדות לאומיות בחווה חקלאית באזורים הכפריים או במסעדות יוקרה באיכות גבוהה. La štruk מפריח את הטענה. הם פתחו מסעדת אוכל מהיר בלב ליבה של העיר העתיקה. הם לא מציעים דבר מלבד štrukli. בצק הפילו נעדה בעבודת יד, נעשה באופן מסורתי, והמתכון נאמן למסורת. štrukli רגיל באמת טובים מאוד כאן, טובים כמו אצל סבתא ב Zagorje – שם נמצאת המולדת של המאכל הזה. אבל כאן גם החליטו לשדרג את המנה ולהוסיף לה מגע יצירתי. אז יש פה štrukli עם אוכמניות, אגוזי מלך, סרפד, פפריקה, בהתאם לעונה. בעוד פונדמנטליסטים עשויים להיות מזועזעים, זה די מרענן לראות פרצופים רבים של štrukli, כל עוד המרכיבים הבסיסיים וההכנה הם אותנטיים.
מעל לכיכר השוק Dolac מוצב לו פסל של Petrica Kerempuh עבודת ידו של הפסל Vanja Radauš. דמותו של הבדרן הפופולרי, פרשן ציני של אירועים בני זמנו וגיבור לאומי שיצא מסיפורי עם הושפע רבות מן התרבות החברתית ששררה באיפריה האוסטרו הונגרית. יש אומרים שהדמות הסטירית הזאת אף ויונקת מקורות מתרבות הבדרנות בחצר המלוכה האוסטרית. Petrica Kerempuh אף נעשה אהוד עוד יותר בשנת 1936 כאשר ראה אור ספרו של Miroslav Krleža בשם Balade Petrice Kerempuha. מעניין שתרבות זאת אופיינית לכל רחבי אירופה המזרחית ואפילו במסורת היהודית קיים סיפור על בחור בשם סטמפניו בפרי יצירתו של שלום אליכם.
פסל זה קשור קשר הדוק עם הכנסייה שליד. הפסל מוקדש לעלייתה שמימה של מרים הקדושה. למרגלות העמוד ניצבים דמויות של ארבעה השליחים – מחברי הברית החדשה. מרים נחשבת לסמל של התחדשות וניצחון ובהיסטוריה של זאגרב קשורה למלך לדיסלב – המייסד של המנזר על הגעה Kaptol ובעצם כך, מייסד של העיר.
בשנת 1093, כאשר המלך לדיסלאוס (1040-1095) העביר לזאגרב את כיסאו של הבישוף, הוא הכריז על הכנסייה כעל קתדרלה. הבנייה של הקתדרלה החלה זמן קצר לאחר מותו והסתיימה בשנת 1217 על ידי מלך אנדרו השני של הונגריה. הבניין נהרס על ידי המונגולים בשנת 1242 אך נבנה מחדש על ידי הבישוף טימוטי (1263-1287) כמה שנים מאוחר יותר. בסוף המאה ה-15 היא נזוקה בפלשה של הצבאות של האימפריה העות'מאנית. במאה ה -17, מגדל השמירה בסגנון הרנסנס, נבנה בחלק הדרוצי של הכנסייה והיה למגדל שמירה אל פני האיום העות'מאני. הקתדרלה ניזוקה קשות ברעידת האדמה של זאגרב בשנת 1880. האולם הראשי התמוטט. השיפוץ התחיל מיד לאחר מכן ובראשותו עמד האדריכל הרמן בול, שהביא את הקתדרלה לצורתה הנוכחית. הבניין הוא 46 מטר רוחב ו 108 מטר גבוה. בקתדרלה ביקר האפיפיור בנדיקטוס ה -16 ב -5 ביוני 2011, שם חגג את תפילת יום ראשון והתפלל לפני קברו של אלויסיוס סטיינאץ'.
מגדל הסמוך לארמון הארכיבישוף הינו סמל לאחד המגדלים של חומות העיר שנבנו לצורך הגנה בפני האיום העות'מני. המבנה כולו נקרא השולחן הרוחני של הארכיבישוף. גוף זה הוא הגוף המנהלי והייעוץ המרכזי של הארכיבישוף של זאגרב.
Amelie הוא מקום מושלם למאפה קטן. אחרי הטיול היפה לקראת סיומו תנוחו על הטרסה המוצלת ליד חומות העיר העתיקה של קאפטול. זה מקום בו עיטור רומנטי מתערבב עם הטעם הנפלא.
כיכר זו היא עוד אחת המקומות ההיסטוריים המעידים על קשרי המסחר האיתנים של זאגרב עם הערם הסמוכות. במקום שפע של חנויות ומסעדות וזה סימן שעוד מעט סיור יסתיים ואפשר יהיה לעסוק בקניות.
שירותים. זה בהחלט מקום חשוב ויכול להיות די נחוץ לכם.
המעין Manduševac היה ידוע מימי קדם. היא סיפק מים במורד העיר מתחת לחומות זאגרב העתיקה שכללו שני ערים Kaptol ו Griča. לפי אגדה עירונית, ילדה יפה בשם מנדה פגשה את האביר שביקש את המים. הוא אמרה לה, "מאנדו, נשמה שלי, תעלי נא את המים". על פי האמירה הזאת, נוצרו שמות של העיר ושל המעיין. זגרב – פירושו להעלות מים ומנדושביץ – פירושו "נשמה שלי"
אנחנו נמצאים על הכיכר המרכזית של העיר. עד שנת 1990 שמה של הכיכר היה כיכר הרפובליקה. בשנת 1990 עם הפרדות של קרואטיה מרפובליקת יוגוסלביה הוחזר לכיכר השם המקורי של באן יאלאצ'יצ' וגם הפסל חזר למקומו ההיסטורי. אומנם, הפסל סובב דרומה. במקור במאה ה-19 כאשר הוצב הפסל הוא כוון צפונה אל עבר הונגריה.
טיולינו מסתיים בנקודה זו. אתם נמצאים ברובע הקניות המפורסם של העיר והכול לבחירתכם. למי ירצה לעלות על אחד הבניינים הגבהים של העיר אשר בקומתו העליונה נמצאת נקודת תצפית יפה תתגלה הסביבה הנפלאה של העיר הזאת, אשר מכילה יערות, והרים מצפון ונהר סבה מדרום.
Don't be afraid to get lost in new places!
