לסלע הזה נתנו את השם הפיל, ולא במקרה. מספיק מבט אחד כדי להבין למה. גוף בהיר וכבד של סלע בולט מעל המים, ומתחתיו נמשך שלוחה ארוכה, כאילו רגל או חדק שנשלחים אל הים. המראה מסיבי ולא מגושם, אלא מאוזן, כאילו הדמות קפאה באמצע תנועה ובוחנת בזהירות את המים שמתחתיה.
מהנקודה הזו רואים היטב איך הים עובד. סמוך לפני המים נמתח פס כהה, סימן קבוע למקום שבו הגלים פוגעים שוב ושוב, בעוד שהחלק העליון נשאר יבש וחלק יחסית. צבע המים, ירקרק ועמוק, מחזק את האשליה. לרגע נדמה שהפיל הזה אינו דומם כלל, שהוא עומד כאן כבר זמן רב, משתנה לאט, נשחק בהדרגה, ונסוג אל תוך הים צעד אחרי צעד.
ראש הנקרה היא מקום שבו הליכה פשוטה הופכת למסע בין יסודות הטבע ובין תקופות. הכול מתחיל למעלה, על ראש המצוק, עם מבט פתוח אל קו החוף ותחושת גבול ברורה, ואז ירידה כמעט אנכית ברכבל סוחפת מטה אל הגלים, המערות וההמיה של הים שבתוך הסלע. מחכים שם קירות גיר לבנים, מערות ים חיות, אור ומים שמשנים ללא הרף את המרחב ואת הצבע, ונוצרת תחושה שקשה להסביר במילים, כאילו הסלע עצמו נושם יחד עם הים. המנהרות מספרות סיפור של מסעות צבאיים, רכבות ודרכים שנקטעו, ושביל החוף מוביל לאורך הים, במקום שבו המצוקים והגלים מתחלפים ומשלימים זה את זה. זה לא אתר שעשועים ולא מוזיאון, אלא מקום שמזמין ללכת לאט, להתבונן, לנשום, להקשיב ופשוט להיות.
