טקסים קבלות פנים ממלכתיים נערכים בלובי המרכזי של הפרלמנט. הוא מעוטר בשלושה שטיחי קיר עבודת ידו של אמן מארק שאגאל. הוא עבד עליהם שמונה שנים. הם ארוגים מ 144 חוטים רב צבעוניים. השטיח האמצעי מסמל את העבר. הימיני את ההווה והשמאלי את העתיד. דוד המלך מתואר בשטיח אדום בגלימה אדומה. צבעים מזכירים את המדבר ויציאת מצרים. משה מוצג גם כאן בגלימה לבנה עם לוחות הברית. אך למעשה שתי הדמויות מתוארות פעמיים. כלומר, על פי תוכניתו של שאגאל, המנהיגים צריכים להיות לא רק לפנים ומעל לעם, אלא בתוכו ובמרכזו. דוד המלך מתואר גם על גבי השטיח הימני, ואחריו דמות נשית. אולי זו אשתו של שאגל - בלה רוזנפלד אהבת חייו, ולמטה נמצא כנר שהתהפך על ראשו - שאגאל עצמו. שטיח ימיני - מסמל שיבת ציון. ססגוניות מסמלת את הטבע המגוון של העם היהודי. חגים הם מה שמאחד אנשים ושומר על המסורת. מדובר על שנות ה -60 - שנים של גל העלייה הגדול. על שטיחי קיר מודפסים שני תאריכים. שנה שבה נוצרה הסקיצה ושנה שבה נוצרו השטיחים. שנת 1964 היא השנה בה שאגאל יצר את השרטוט, ושנת 1968 היא שנת אריגת השטיח. בין השנים, בשנת 1967, שוחררה ירושלים ואוחדה לעיר אחת - בירת ישראל. השטיח הימיני הוא העתיד - נבואתו של ישעיהו החלום של יעקב וסיפור שיפוטו הנבון של שלמה או של מרים הבתולה והתינוק.