החלק הדרומי של המנהרה שומר בזיכרון החומרי שלו את העבר הצבאי והתחבורתי של המקום. אפשר עדיין לזהות מסילות ישנות, ומשטחי בטון שעליהם נצרבו סימני שקי מלט, פתרונות זמניים שהפכו עם הזמן לקבועים. מתוך האפלולית נפתח מעבר אל אור פתוח ואל הים, והמנהרה פולטת את ההולך אל שביל רגלי הצמוד לקו החוף.
משם הדרך נמשכת בין לגונות למים פתוחים. רחש הגלים מלווה את ההליכה, והחוף עצמו נקרא כמו המשך טבעי של הסיפור, מעבר שקט ממסילה ורכבת אל מסלול הליכה רגוע לאורך הים.
ראש הנקרה היא מקום שבו הליכה פשוטה הופכת למסע בין יסודות הטבע ובין תקופות. הכול מתחיל למעלה, על ראש המצוק, עם מבט פתוח אל קו החוף ותחושת גבול ברורה, ואז ירידה כמעט אנכית ברכבל סוחפת מטה אל הגלים, המערות וההמיה של הים שבתוך הסלע. מחכים שם קירות גיר לבנים, מערות ים חיות, אור ומים שמשנים ללא הרף את המרחב ואת הצבע, ונוצרת תחושה שקשה להסביר במילים, כאילו הסלע עצמו נושם יחד עם הים. המנהרות מספרות סיפור של מסעות צבאיים, רכבות ודרכים שנקטעו, ושביל החוף מוביל לאורך הים, במקום שבו המצוקים והגלים מתחלפים ומשלימים זה את זה. זה לא אתר שעשועים ולא מוזיאון, אלא מקום שמזמין ללכת לאט, להתבונן, לנשום, להקשיב ופשוט להיות.
