לאחר הגלות הראשונה, כמעט 100 שנה חלפו לפני שהחלו היהודים לחזור לווינה. בשנת 1512 התיישבו בווינה כ -15 משפחות יהודיות. בשנים 1648-1649 מספר יהודים מאוקראינה שברחו מבוגדן חמלניצקי הגיעו לווינה. בשנת 1624 הקיסר האוסטרי פרדיננד השני יצר גטו בווינה ב Leopoldstadt הנוכחי. אבל כבר בשנת 1669 גירש הקיסר לאופולד הראשון את היהודים מוינה. בה בעת הפך בית הכנסת בלאופולדשטאט לכנסייה הקתולית של סנט לאופולד. הגירוש השני של היהודים מווינה היה קצר בהרבה מן הראשון. האוצר האוסטרי נפגע מהמלחמה עם הטורקים והקיסר נזקק לכסף יהודי. היהודים הורשו לחזור לווינה, אך הם היו חייבים במס כבד. מנהיגי הקהילה היהודית המשוחזרת בווינה היו "יהודי החצר", שמואל אופנהיימר ושמשון ורטהיימר. במשך המאה ה -18 נותרה הקהילה היהודית בוינה קטנה מאוד. מריה תרזה כינתה את היהודים "הנגע הנורא ביותר". כ -500 יהודים חיו בווינה. יהודי וינה סבלו מחוקים מפלים שונים. לכן נאסר על היהודים לקיים קהילה דתית משלהם ולנהל פולחן ציבורי. הקלה מסוימת בעניין זה באה בתקופת בנו של מריה תרזה ג'וזף השני. אמנם, הרפורמות של יוסף השני עסקו בעיקר ביהודים בוהמים (צ'כוסלובקיה) (כך בוטל הגטו בפראג, ויהודי פראג אסיר תודה קראו לרובע שבו המשיכו לחיות ביוזפוב). עם זאת, הצו משנת 1782 הכריז על המטרה "להפוך את היהודים למועילים למדינה" ויאפשר לילדים יהודים ללמוד בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות, לאפשר ליהודים לעסוק בחופשיות במסחר ובעסקים, ביטל את חובה ללבוש את מגן דוד צהוב, וכן "מס יהודי" מיוחד. עם זאת נאסר על היהודים להשתמש בעברית וביידיש ונאלצו להשתמש בגרמנית בלבד. כל זה נתן תנופה להתפתחות נטיות ההתבוללות בקרב יהודי וינה. Translated with Google Translate
ללכת דרך החלק הישן של העיר. פארק העיר - שטראוס ושוברט, שער העיר העתיקה - לוגר ומוצרט, הסיפור "הו, אוגוסטינוס היקר שלי", הכנסייה העתיקה ביותר בעיר, סיפורו של תיאודור הרצל, שעון העוגן, הרובע היהודי, הריבוע שהתחיל את הכל, מסעדה Esterhazy ובית אנדרסן. רחוב Graben, עמוד המגפה מזרקות. ו interverpersed עם ההיסטוריה של בתים, אנשים, מילים, legends ומסורות. מסעדות, קפה, יין ונוחות. Translated with Google Translate