תצפית מהתל. מתחתנו נחל קנה. מעליו עין מתן, נחל מתפתל כמו נחל שילה. שני הנחלים הללו הם המקורות של ירקון וכבר אמרנו שירקון מהווה מכשול בלי עביר במישור החוף. נחל קנה מלא במים כל ימות השנה מאחר ויונק ממעיינות על גדותיו. זאת שמורת טבע מוכרזת עוד מימי המנדט הבריטי. הגדה הדרומית של נחל קנה היא שייכת לשבת אפרים וצפונה מנשה. לא ברור מה מקור ההתיישבות בחורבה. יש כאן מערת קבורה בתחתית התל. בסקר של צביקה צור מוזכרת בו גלוסקמה. היא מתקן קבורה יהודי לגמרי מתקופת בית שני. יש גם שכבת חורבן במאה 2 לספירה. החורבן הגדול הוא מרד בר כוכבא. נחל קנה מחלק בין מנשה ואפרים. הוא שייך לאפרים. עד היום בכפרים ערבים מקובל לשייך את הנחל גם לדרום. בימי בית שיני זה גבול בין יישובי הר המלך לבין השומרונים. הנושא נשמר עד מרד בר כוכבא. כלומר, לעת לעת ממרד המכבים הגבול הצפוני בשומרון נע צפונה מנחל שילה עד נחל קנה. אבל לאחר המרד הישוב היהודי מצטמצם לנחל שילה כגבול צפוני. חז"ל מספרים שבר כוכבא ישב בביתר. יום אחד מגיע כותי. כלומר שומרוני. בביתר בן דודו של בר כוכבא היה מתפלל וצם. הכותי לחש לו משהו לאזן. בר כוכבא שואל מה אמר? הוא לא גילה ובר כוכבא הרג אותו. באותו לילה נחש עקץ את בר כוכבא והוא מת. כלומר, חז"ל מפעילים את האשמה על שומרונים. יהודים נסוגים ומאשימים את השומרונים. צריך לציין שבמרד הגדול שומרונים שיתפו פעולה עם יהודים. במרד בר כוכבא היא בצד הרומי. לאחר חורבן יהודים הצטמצמו בשומרון ושומרונים תפשו את השטח. ביזנטים טבחו בהם ולאורך הדורות האוכלוסייה הלכה והצטמצמה ממיליון עד מאוד בתחילת מאה ה-20.
זהו מערב השומרון: 1. מחסור במים. 2. גידולי גפנים בחקלאות היסטורית. 3. חדירה של יהודים החל ממרד המכבים. 4. הזזת הגבול משילה לקנה. 5. חורבן אחרי מרד בר כוכבא. 6. דיכוי השומרונים ע"י הביזנטים.