המלון הזה, שנמצא בלב העיר, הוא מקום קטן אבל מלא קסם, המשדר תחושת אינטימיות שונה מכל מלון אחר בעיר. מדובר במלון בוטיק ייחודי, שמסביבו חצר מטופחת, שבה אפשר לשבת בכיף עם כוס קפה או תה, להתרווח בין צמחייה ירוקה ולשוחח על החיים. המסעדה שממוקמת במתחם מגישה אוכל פשוט וטעים, ויש בה גם חטיפים קטנים שיכולים לרגש כל חיך. אבל מה שהופך את המקום לייחודי באמת הוא האנשים שמגיעים אליו.
כאן נפגשים אנשי האמנות, הסטודנטים, וגם אנשי הבוהמה החיפאית – כולם שוחרי חופש וליברלים, אוהבים חיים פתוחים ומגוונים. כל ערב הופך לפסטיבל של רעיונות, שיחות, ולפעמים גם דיונים עמוקים על אמנות, פוליטיקה, וחברה. כל אחד כאן נמצא במקום הזה כי הוא חפץ במפגש, בדיאלוג, ולא בהכרח כדי לברוח מהעולם.
המקום לא רק פופולרי בקרב חיפאים, אלא גם באים אליו תושבים מהסביבה הערבית – כאן תוכלו למצוא אינטליגנציה ערבית יהודית, נוצרים, אמנים ובלוגרים, כל אחד ואחת מהם מחפש את הדרך ליצור חיבור בין העולמות השונים בעיר. הייחוד של המקום הוא בדו-קיום המרגיש טבעי – לא פולשני, לא מאולץ, אלא פשוט פוגש את כל האורחים באווירה של כבוד הדדי. תמצאו כאן אנשים שיושבים יחד, נהנים מהשיחות על נרגילה, מטעמים שונים, וגם מגלים את יופי השוני בין העולמות – כך, כל אחד לומד להעריך את המורכבות של המקום.
הטיול מתחיל בהצטלבות הרחובות יפו ובן גוריון – נקודה סואנת, מקום שבו העיר המודרנית פוגשת את ריח הקפה והלחם הטרי שנדחקים החוצה מדלתות מרכז הקניות סיטי. הרגליים מובילות מעלה, במעלה רחוב בן גוריון, בין בתים שסיפורים עתיקים חרוטים באבניהם. כאן גרו פעם שומאכר ואוליפנט, חולמי הארץ, וקירות הבתים עדיין לוחשים את שמותיהם.
מלון קולוני עומד בגאון, עדיין מריח מעט מניחוחות המאה ה-19, כאילו אורחיו – דיפלומטים, סופרים והרפתקנים – רק יצאו מדלתו ולא שבו. לידו, הטרסה התחתונה של הגנים הבהאים מציצה בין העצים, ירוקה ושלווה כמו פיסת גן עדן שנפלה אל תוך העיר.
ואז – שביל השירים. לוח אחר לוח, מילים וצלילים חקוקים באבן. אפשר כמעט לשמוע את השירים עולים מהאדמה, מתערבבים בצחוק ילדים שמתגנב מהגנים הסמוכים.
הירידה בשדרת בן גוריון מהירה יותר. העצים מצלים על המדרכה, ומסעדת דוזאן מזמינה בניחוחותיה. לידה, בית המושבה הגרמנית שומר על סודותיו בין קירותיו העבים. פעם בית פרטי, היום מוזיאון העיר – כאילו הזמן עצר כאן לרגע, התיישב על אחד הספסלים בחוץ, והחליט להישאר.
והטיול? הוא מסתיים היכן שהתחיל, באותה הצטלבות רחובות. אבל עכשיו הרחובות האלה כבר לא רק שמות על שלט – הם סיפור שלם.
