אולם הקונגרס של מדינת ישראל, הידוע יותר בשם "בניני האום", נבנה בשנת 1956. במהלך למעלה מ -60 שנות פעילותו, הבניין נבנה מחדש ושוחזר מספר פעמים. שטחו הכולל של הקומפלקס המודרני של אולם הקונגרסים הישראלי הוא 34,000 מ"ר. בתחילה, המבנה נתפס כמרכז לקיום קונגרס ואמנות יהודיים בעולם. יוזם הקמתה היה סונאט הסוכנות היהודית. הבניין, שנקרא ארמון האומה, תוכנן על ידי האדריכל הישראלי הנודע זאב רכטר, שזכה במקום הראשון בתחרות הבינלאומית לפרויקט הטוב ביותר ב -1949. במשך 10 שנים, מ 1950 עד 1960, הבניין היה בבנייה. בשל קשיים כלכליים, הוא מעולם לא נבנה וקיבל את הכינוי חורבות של האומה. אולם זה לא מנע את הקונגרס הציוני העולמי ב -1951 מלהתקיים בבניין לא גמור. ב -1958 אירח הבניין תערוכה של הישגי המשק הלאומי, המוקדש לרגל עשור להקמתה של מדינת ישראל. מאז, הפך הבניין למרכז קבע למוסכמות, קונגרסים, ירידים ונאומים. אנשים ממדינות שונות נפגשים כאן, נשיאים אמריקאיים מבצעים כאן, בתחרות האירוויזיון מתקיימת בבניין הזה, והאירועים המרכזיים והממלכתיים החשובים ביותר מתקיימים בבניין זה. הארכיטקטורה של הבניין הביעה ניסיון להראות את האירוע ההיסטורי של הקמת מדינת ישראל כמרכז עולמי לעם היהודי שהיה בגלות ובנדודים במשך 2,000 שנה. המבנה בנוי כמבנה מונומנטאלי על צוק גבוה, והוא מעוטר באבן מכל הצדדים, למעט החזית. חזית הבניין היתה אמורה לקשט את ההקלה ההיסטורית של עבודותיהם של הפסל יוסי שריצקי ויצחק דנציגר. עם זאת, זה לא קרה ב -1995. חזית הבניין היתה מכוסה זכוכית כחולה ששיקפה את השמים. אז בארכיטקטורה של אחד המבנים האיקוניים ביותר של הבירה המודרנית של מדינת ישראל משקף את היופי ההיסטורי הנצחי של אבן ירושלים הלבנה ושמים כחולים. Translated with Google Translate