בשנת 1942, ברחוב הראשי המוביל לנמל פתחו הבריטים בר. זה לא היה הבר הראשון או האחרון בעיר הנמל, אך כיום הבר "עוגן" הוא הבר הוותיק ביותר במדינה. הוא לרח את התואר הזה מהבר הירושלמי פינק, שנפתח עשר שנים קודם לכן בשנת 1932, אך נסגר בשנת 2005. יוסף פינקוס, הידוע בכיונויו 'יוסקה', היה זה שהעניק לבר את האווירה העכשווית שלו. לאביו זליג היה גם בר קטן בפולין, עוד לפני מלחמת העולם השניה. יוסף שרד את השואה ועבד כטבח בספינות שהביאו את המעפילים הראשונים לארץ, האלה שהבריטים סירבו להעלות בתוקף. בהמשך עבר יוסף לעבוד בחברת הספנות צים ועבד בה כטבח שנים רבות. בשנת 1962, לאחר שאשתו הפעילה את לחציה הנשיים, יוסקה עלה בחזרה לחוף מהספינות וקנה את בר העוגן. התהילה של הבר הוענקה לו על ידי מלחים אמריקאים מהצי האמריקאי ה-6, שנמל חיפה שימש כבסיס האם שלו באזור הים התיכון, ואילו המלחים ראו בבר מעין "עוגן". אוצרים שפעם היו מכינים כאן אלף כריכים ביום. יוסקה העסיק את בנו גיל, שהרוסטביף שלו ידוע כמעדן מקומי. בין היתר, לבר כמה תחומי התמחות ידועים: חמוצים תוצרת בית, נקניקיות, גבינות, הרינג וכמובן, גולת הכותרת של הבר - בירה גינס. אפילו אל תטרחו לבקש בירה אחרת. רק גינס.
תערובת בין פאר קולוניאליסטי אנגלי לבין שממה ארוכה שמסתיימת בתחייה מודרנית. רחוב יפו, אזור הנמל הישן ושחזורים מלאים בסיפורים והרפתקאות כאלה יכולים להיווצר רק בעיר נמל כמו זו, בה הותירו את חותמם גרמנים, בריטים, מעפילים ולוחמי מחתרת. ואיך אפשר מבלי לספר על שטפונות טרגיים של אוניות, פאבים, ברים, מסעדות, התקפות חוזרות ונשנות של לוחמי המחתרת העברית, הפאבים האנגליים והמסעדות הצרפתיות, ומה הקשר של הרכב הישראלי המיתולוגי "סוסיתא" למקום?
