בעמק הפסטורלי של עין חמד, בלב הרי ירושלים, נבנתה החווה הצלבנית המבוצרת אקווה בלה בשנים 1140–1160, תקופת שלטונו של מלך מממלכת ירושלים הצלבנית, פולק מאנג’ו. החווה, שהייתה חלק ממערך ביצורים רחב יותר שכלל את בלמונט (סמוך לצובה של ימינו) ומבנים נוספים באמאוס, שימשה כנקודת מפתח לשליטה על הדרכים האסטרטגיות באזור.
אזכור היסטורי ראשון של החווה מופיע בשנת 1163, כשהיא תוכננה להיות מתנת הוקרה למלך הונגריה בעקבות כוונתו לעלות לרגל לארץ הקודש. אולם, מסיבות שלא התגשמו, המלך מעולם לא הגיע, והמתנה נותרה בגדר הצעה בלבד. הרשומות שנשתמרו מעידות כי אקווה בלה השתייכה למסדר ההוספיטלרים ושימשה מקום מנוחה לעולי רגל רבים בדרכם לירושלים.
המבנה הצלבני עצמו היה מרשים למדי – חצר מרכזית רחבת ידיים מוקפת קמרונות מקושתים. גם כיום, חלק מהקומה הראשונה נותר שמור היטב, ובין החדרים ניתן למצוא שרידים המעידים על הפעילות החקלאית-תעשייתית שהתנהלה כאן: ייצור יין, שמן זית ועיבוד קני סוכר. באחד החדרים, למשל, ניתן לראות ציוד ללחיצת שמן זית, עדות נוספת להיסטוריה העשירה של המקום.
עין חמד אינה רק סמל לעוצמת הצלבנים, אלא גם עדות לשילוב בין חקלאות, מסחר ואמונה, שהפכו אותה לחווה מרכזית בלב ההיסטוריה הצלבנית של ארץ ישראל. היום, בביקור במקום, אפשר לחוש את רוח התקופה ולהתרשם מהעוצמה ההיסטורית שטמונה באבניה העתיקות.
פנינת טבע בהרי ירושלים
בלב הרי ירושלים, על גדות נחל קיסלון, מסתתר פארק טבע עוצר נשימה, שכולו מלא קסם היסטורי ונופי. את הפארק מזין מעיין עין רפא, שזרמיו הצלולים שובים את העין ואת הלב.
אגדה עתיקה מספרת כי הקדמונים האמינו בכוחות הריפוי של המעיין, וכי המים שבו העניקו חיים חדשים למבקריהם. בתקופת הצלבנים נבנתה כאן אחוזה מפוארת, ששימשה כבית הבראה ללוחמי המסדר ההוספיטלרי, שהיו זקוקים למרגוע ולריפוי לאחר הקרבות.
בביקור במקום, אפשר כמעט לחוש את רוח ההיסטוריה שמלטפת את הטבע הפראי, ולדמיין את הלוחמים יושבים לצדו של הנחל, משיבים את כוחותיהם במים המרפאים ובשקט המופלא של ההרים.
