בשעות של שפל המקום משתנה לגמרי. הים נסוג, משאיר אחריו קווי סלע בהירים, והחללים מתמלאים באור רך ושקט שמגיע מההחזר של האבן הלבנה. ואז הים חוזר. גל נכנס פנימה באיטיות, מתרומם, פוגש את הקירות והקמרונות, והמערה כולה מתמלאת תהודה עמוקה.
זה לא רעש חד, אלא צליל נמוך וקצבי, כמו נשימה איטית של ים הכלואה בתוך סלע. כך נוצר מרחב שבו המים והחללים פועלים יחד, כמעט כמו כלי נגינה טבעי. הים מהדהד בתוך המצוק, וכל מערה מגיבה אחרת, ויוצרת תחושה נדירה של מקום חי, שנושם ומשתנה כל הזמן.
ראש הנקרה היא מקום שבו הליכה פשוטה הופכת למסע בין יסודות הטבע ובין תקופות. הכול מתחיל למעלה, על ראש המצוק, עם מבט פתוח אל קו החוף ותחושת גבול ברורה, ואז ירידה כמעט אנכית ברכבל סוחפת מטה אל הגלים, המערות וההמיה של הים שבתוך הסלע. מחכים שם קירות גיר לבנים, מערות ים חיות, אור ומים שמשנים ללא הרף את המרחב ואת הצבע, ונוצרת תחושה שקשה להסביר במילים, כאילו הסלע עצמו נושם יחד עם הים. המנהרות מספרות סיפור של מסעות צבאיים, רכבות ודרכים שנקטעו, ושביל החוף מוביל לאורך הים, במקום שבו המצוקים והגלים מתחלפים ומשלימים זה את זה. זה לא אתר שעשועים ולא מוזיאון, אלא מקום שמזמין ללכת לאט, להתבונן, לנשום, להקשיב ופשוט להיות.
