בשדרות רוטשילד ניצב כיסא על במה, ממתין למבטי העוברים והשבים. התיירים אוהבים לשבת עליו ולצלם סלפי, כאילו מצאו את כס המלכות בלב תל אביב. רבים מהם שואלים על המשמעות שמאחורי הכיסא האקראי הזה, אך למעשה, הוא נטול מסרים חבויים או ביקורת חברתית. הכיסא פשוט שם, מזמין כל אחד לראות בו את מה שהוא עצמו מביא איתו.
בעיניי, הוא מזכיר את קפה “קנקן” ההיסטורי, אותו מקום שבו נפגשו אינטלקטואלים וסופרים לשיחות על החיים, אמנות ופוליטיקה. הכיסא בסגנון “וינאי” משתלב בצורה מושלמת עם אווירת הקפה ההוא. אולי, רק אולי, נתן אלתרמן עצמו ישב פעם על כיסא כזה, בעודו כותב שיר שהפך לאחת מיצירות המופת של התרבות העברית.
ממש מול הכיסא, ניצבת השוקולטריה המפורסמת של “מקס ברנר”. סיפורו של עודד ברנר מתחיל בצניעות, כחייל משוחרר שהחליט להירשם לקורס קונדיטוריה בבית הספר “תדמור”, במסגרת תוכנית של משרד העבודה. שם נולד החיבור שלו לעולם הקונדיטוריה. ברנר המשיך את לימודיו באוסטריה, גרמניה ושווייץ, שם שיכלל את כשרונו. בשנת 1996, יחד עם מקסים פיכטמן, פתח את החנות הראשונה שלו ברעננה. היום, “מקס ברנר” הוא מותג עולמי, בבעלות ענקית המזון “שטראוס”, אך הסיפור שמאחורי השם נותר השראה מתוקה.
המסלול שלנו מתחיל בכיכר הבימה, נקודת מפגש מרכזית בתל אביב, המחברת בין שדרות רוטשילד לשדרות ח”ן, הנקראות על שמו של חיים נחמן ביאליק. השדרות הללו הן לא רק דרך יפהפייה תחת עצי הפיקוס, אלא גם חלק מסיפור מכונן של היסטוריית המדינה.
בשדרות ח”ן, בבית מספר 1, נחתם ב-13 במאי 1948 הסכם הכניעה של הנציגים הערבים, יום לפני הכרזת העצמאות הרשמית של מדינת ישראל. רק כמה צעדים משם, בצד השני של שדרות רוטשילד, בביתו של מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת המדינה החדשה.
המסלול הזה, שעובר בין שתי נקודות היסטוריות אלה, חושף בפני המטיילים את תולדותיה של תל אביב – מהעיר העברית הראשונה ועד למרכז התרבותי וההיסטורי שהיא היום. הוא מלא בסיפורי בתים, דמויות מכוננות ורגעים משמעותיים. זהו מסלול שמאפשר לא רק לראות את העיר, אלא באמת להכיר אותה ולחוש את הרוח המיוחדת של תל אביב.
