Places to visit in ירושלים, Har Gillo
עין איתמר, עין לבן, עין חניה והר גילה
טיול יום זה בהרי יהודה דרום הרי ירושלים מגלה נסתרות המופלאים שסובבים את בירת ישראל. ובמרכז העניינים נחל רפאים וסביבתו. נתחיל בתצפית מרהיבה מעל נחל רפאים, נרד לעין איתמר, נגיע לעין לבן ונחצה את הנחל ונבקר בעין חניה. ולקינוח נעלה להר הגבוהה ביותר באיזור הוא הר גילה ונלמד את ההיסטוריה והסיפור של המקום. העונה המומלצת ביותר היא אביב, חודש מרס בו פורחת השקדיה, רקפות ותורמוס, מלבלב לוף ובין הסלעים מסתתרות כלניות וסחלבים. טיול מהנה!
טיפ: עדיף לטייל בשתי מכוניות בחברה ידידותית, להשאיר רכב אחד בחניון של פארק עמק רפאים ולהגיע לתחילת המסלול ברכב השני. לאחר מכן, לאחר שתשלימו את החלק הרגלי בעין חניה, תחזרו לרכב בחניון בפארק עמק רפאים, טצתרפו לרכב עמו הגעתם לתחילת המסלול ותעלו יחד להר גילה ותשלימו את המסלול.
השביל מסומן בסימון שבילים כחול. אנא היזהרו מרכבים וכלי רכיבה אחרים בסביבה. המקום אהוב על עדי רוכבי טרקטורונים את עקבות כליהם ניתן לראות הכל מקום.
התצפית לפנינו מרהיבה ונותנת סקירה רחבה על השטח. שני נחלים עיקריים מגדירים את תווי השטח הם נחל רפאים ונחל כסלון. נחלים הללו מזינים את נחל סורק בצפון ומדרום. ממש מולנו ניתן לראות את בתיר וניל מעינות אתר מורשת עולמית, כפר חוסן באופק ג’וד דניאל הר גלו מוסתר וואדי חלץ יורד בין בתיר לחוסן. השלוחה המתונה היא חרבת אל יהוד היא ביתר. נחל רפאים מתחתנו הוא גם דרך עתיקה ששימשה רבים לאורך ההסטוריה. בסוף מאה 19 נסללה לאורך הנחל דרך הרכבת. דרך זו נבחרה לסלילת פסי הרכבת גם בגלל התוואי וגם בגלל המים כי מוביל הקרנות היה כיתור, ותחנות למילאוי המים נבנו לאורך הנחל.
מתחתינו עוברת דרך עתיקה לאורך נחל סורק. מה שניתן לציין שלאורך הדרך נראים הרבה מערות קבורה. מעניין כי בימי קדם היה טוב להיקבר לאורך הדרך - כך מגיעים אנשים לבקר. כתוב שבאדר יוצאים לתקן את הדרכים את הקברים ואת מעינות לקראת עליה ברגל של חודש ניסן. בימי בית ראשון כל האזור בין גוש עציון וקרית יערים אין אזכור. בימי בית שני יש אזכור על האזור וזה רק ביתר. מקורות על התקופה הם מימי התלמוד. והכל משמועות בדיעבד. בר קוזיבה.
אנחנו נמצאים בחורש ים תיכני עם השפעה חוורית שמיצר חורש דליל. זה מקום טוב לסחלבים וישנם הרבה, אבל מה שמעניין אותנו היא הכלנית. כלנית שייכת לפרחי קערה אדומים. לכולם יש פרחים בצורת קערה. הפרחים נסגרים בלילה ויש בהם אבקה ואין צוף. חיפושיות אוהבים את הפרח ומשתמשים בו כמעין בית. לרוב הפרחים המושכים חרקים הם דו מיניים. הפרחים יכולים להיות נקביים או זכריים. שלב זכרי הוא קודם לשלב נקבה. כלומר, הפרח בשלב הזכרי הוא יפה יותר כי צריך להפיץ את הזרע. בכלל בטבע זרע הרבה יותר מביציות. לכן, השאלה מי אמר שלטבע צריך 50% גברים? אצל כלנית התהליך הפוך. שלב ראשון הוא נקבי והשני הוא גברי. בשלב הזכרי מופיע עיגול לבן. בשביל למשוך חרקים.
סחלבים. אנחנו בארץ ישראל מהווים הגבול הצפוני של הסחלב. סחלב פרפרני.
הצמח הפורח הזה הוא עשב נפוץ בשדות, במיוחד של שדות חיטה וחומוס. הוא גדל במצרים ובחצי האי סיני. הוא גם נפוץ באזור הים התיכון, אסיה ואיי מסקרין. יש לו מערכת שורשים סיבית. הצמח ידוע גם בשם בצל בר או "ג'ונגלי פיאז" בפקיסטן
שדה של צמח בשרני צהבהב שנקרא חלבלוב. השם ניתן לו בגלל החלב. כל מה שיש לו חלב הוא רעיל. בימי הביניים נוצרה תפישה שכל דבר בעולם הזה נברה עבור האדם וצריך להבין סימנים. למשל לשייך ולשלב צמחים ואיברים לפי צבע. אדום - טוב לדם, צהוב - טוב לכבד וכו׳. בימי הביניים אף קראו לזה תורת הסימנים. במיוחד נפצה הגישה בקרב מלקטי עשבי השדה. לסחלב יש פקע שממנו יוצא צבע כרם. זה מזכיר את נוזל הזרע ובגלל זה חשבו אנשי ימי הביניים כי סחלב עוזר לפריון. הוכחה נוספת לכך היא השם של הצמח בלטינית. אורכידאה בתרגום מלטינית זה אשכים.
ניתן להבחין בעקבות צבי. ככה זה תמיד בטבע, קודם מגיעים צמחים ואחריהם בעלי חיים. החורש מתאושש לאחר שרפה גדולה ועקבות הצבי מעידות על כך שהטבע משלים את מחזור החיים לאחר אסון.
שקד. במקום היה כפר וואלז׳ה עד שנת 1948, כיום הוא מתקיים ממש ממול. נראה מבחינה אבולוציונית ששקד מגיע ממקור אחיד. זה עץ עתיק עם מסורת טובה של כשלונות וניצחונות הטבע שלמד כמה דברים. למשול, מפרחי שקד מביאים כ-10% פירות. הצמח לא מסוגל לגדל כל פרח לפרי לכן הוא מאזין רק את החזקים.
בשנת 1596, הכפר וואלאג'ה מוזכר בפנקסי המסים העות'מאניים בתור כפר של הליווה של קודס (ירושלים). חיו בו 655 נפשות ושילמו מס קבוע של שליש על מוצרים חקלאיים, לרבות חיטה, שעורה, גידולי קיץ, גפנים או עצי פרי, ועזים או כוורות.
בשנת 1838, הוא צוין ככפר מוסלמי, במחוז בני חסן ממערב לירושלים.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 אל-וואלאג'ה היה המושב המנהלי של נפת בני חסן שכלל עשרה כפרים, כולל אל-ח'דר, סובה, בית ג'אלה, עין כרים ואל-מליחא, ושירתה. היה הוא כפר הכס של משפחת אל-אבסיה.
עץ צהוב בגלל חזזית. אולי זה ישמע מוזר, אבל יש לפחות משפחה מוסלמית אחת שקיבלה תואר חסידי אומות העולם. זו משפחה מוסלמית מסרביה שבמלחמת העולם השנייה הצילה משפחה יהודית. למרבה המזל צאצאי המשפחה עלו לארץ והצילו את המשפחה הבוסנית במלחמת האזרחים בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. אם המשפחה המוסלמית נקברה לאחר מותה בבית הקברות של בית זיד. השטח הזה היה פעם שייך לנפת וולאז׳ה. בת של חסידת אומות העולם התגיירה ועובדת כחוקרת שואה ביד ושם.
מעיין איתמר על השביל שמתחבר לשביל ירושלים. מעין זה היה המעין הראשי של הכפר אל וולאג׳ה. שמו היה עין בלד, כלומר, מעין הכפר. שם איתמר ניתן למעין להנצחת שמו של איתמר דורון חסיד ברסלב שנרצח במקום בידי מחבלים של חמאס בשנת 1998. המרצחים נמלטו מהמקום ברכב של איתמר. הם נתפסו, נשפטו וישבו בכלא אך אחד מהם נמלט כמה פעמים עד שחוסל ב-2001. סביב המעין נערכו ויכוחים והפגנות רבות נגד הדרת נשים. היתה תקופה בה גברים דתיים תפסו בעלות על מעינות ירושלים וגירשו נשים כי רצו להשתמש במעיינות כמעין מקוואות. המאבק הגיע לכנסת ולשר לבטחון הפנים.
בגדה שממול ניתן להבחין בטרסות חקלאיות שמורכבות מאבני גביל מעל הסלע. בסלע עצמו חצובים מספר תעלות השקיה.
רקפת היא צמח חורף. יש לה פרח הפוך להגנה מפני גשם. אז מי מבאיק אותה אם היא שמה את הפרח הפוך? דבורים קטנות. הם גם חיים בתוך הפרח. הזרע מאוד קרוב למקור מאחר והפרח כלפי מטה.
שם הפרח בלועזית מורכב ממילה אופריס שמגיע מיוונית עתיקה ומסמן גבות, אולי בשל המראה החום הקטיפתי של הלייבלום. והמילה ספגודס באה גם מהיוונית העתיקה ומסמלת צרעה. יש לצמח עוד שם aranifera, כלומר נושא עכביש. סוג הצמח Ophrys הוא הסוג העשיר ביותר במינים של סחלבים באירופה ובים התיכון עם למעלה מ-200 מינים, על פי 'סחלבים של בריטניה ואירופה' מאת פייר דלפורג'.
אורכו של שביל ירושלים כ-40
קילומטר.
בין הסלעים ניתן לראות את לווינסקיה סלעית הוא סוג של טבח ושימוש בו נפוץ כחומר בהירה.
בערבית קוראים לו גדע קדחת. בדואים משתמשים בו לדיקור כפות רגלים לבעייות גב.
בוואדי בעבר השני של נחל רפאים רואים שרידים של מבנים עתיקים. אלו הם חירבת חניה שהוכרז כגן לאומי.
"כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר'.
עין לבן הוא מעיין נקבה אופייני להרי יהודה הנובע מתוך נקבה חצובה. המים במי גשמים נבלעים בסלע הגיר הקשה ונובעים על גב שכבת החואר הרך והאטום. המים זורמים באמות פתוחות לשתי בריכות האוגרות את המים על מנת להשקות את מדרגות השלחין הבנויות במורד בבוסתן המקיף את הברכות.
בקירות המדרגות ובסדקי הסלע פרחים פרחי בר ובהם נרקיסים, כלניות ורקפות. מסביב פזורים שרידי מבנים, בורות מים, מערות קבורה מתקופת המשנה והתלמוד ועד התקופה הערבית. ישנם גם שרידים המעידים על יישוב יהודי קדום שהתקיים במקוס בתקופת בית ראשון.
באתר הרבה תצפיות יפות לערוץ נחל רפאים.
מהבריכה העליונה יורד שביל הבוסתן אל החניון. ניתן להגיע לכאן עם רכב מכוון גן החיות התנכ״י של ירושלים. בשביל הבוסתן גדלים עצי פרי שקד, תאנה, זית, חרוב ואלה ארץ ישראלית.
פסי רכבת אלו הם הקו הראשון של רכבת בארץ הקודש. היה זה קו שחיבר בין יפו לירושלים בסוף המאה ה-19. עד היום נעים בו רכבות לתחנת רכבת מלכה בדרומה של ירושלים.
במעלה הנחל מימין למעבר מתחת לפסי רכבת נמצאת הכניסה הדרומית למנהרת כרם. היא מנהרה המחברת בין נחל רפאים לבין נחל שורק. היא נחפרה כמנהרת תשתיות ושימשה לקו ביוב ירושלים להעברת ביוב למתקן ההתפלה בנחל סורק. בשנת 2018 הוכשרה המנהרה כמנהרת אפניים ונפתחה רכיבה המונית בינלאומית בה השתתפו כששת אלפים וחצי רוכבי אופניים. החל מספטמבר 2022 המנהרה פתוחה לרכיבה כחלק משביל ירושלים. המנהרה היא חמישית בגודלה בעולם לרכיבת אופניים.
נחיל צרעות יבש. נבנה ממש בתוך שיח.
זרימה באיזור הזה של הנחל היא תופעה די נדירה. הנחל הינו יובל של נחל שורק ולמעשה מנקז עמק רפאים הפורה של ירושלים. עדיין זרימה יפה וחביבה בחודש מרס.
כאן ניתן לצאת מהמסלול של נחל רפאים שהינו חלק מפארק נחל רפאים ולעבור את הכביש לגן לאומי עין חניה. הרבה עיוטים יש לשם של המקום. יש אומרים ח׳אניה, יש אומרים חאניה, אך הכוונה היא אכן למקום עצירה ומנוחה.
כניסה לגן לאומי עין חניה היא בתשלום. המקום שייך לכניסה הארמנית והסדרת המקום התאפשרה לאחר מוסכמות מרחיקי לכת מול הכניסה.
מבנה זה הוא אחד המבנים הבודדים ששרדו במקום. ראשית ההיסטוריה של הפולחן במקום זה היא בשחר של הדת הנוצרית. שמירת הבעלות על המקום ידעה הרבה תהפוכות ומבנה זה שימש לנוכחות תמידית של אנשי הדת והכמורה. כיום מתמקמת בו אדמיניסטרציה.
במרס ניתן לזהות עלים טריים ובשרניים של לוף במקום. לוף הוא צמח שלוקד זבובים לצורך האבקה. זבוב נמשך לריח שמפיץ הצמח לקראת שקיעת החמה וזוחל אל הגבעול החלול. כאשר זה קורה, פיית הגבעול מצתמקת טיפה בגלל התקררות וזבוב מתקשה לצאת. לעט יורדת החשכה וזבוב נשאר בצמח מאחר ולא טס בחושך. בבוקר זבוב מצליח לצאת לאחר שהאביק את הצמח היטב. לקראת ערב שוב חוזר הסיפור.
השטח של המקום שייך לכניסה הארמנית. מזוהים היטב שרידים של כנסייה ביזנטית. יש מעבר תת קרקעי באורך של כ-15 מטר ממקור המעיין עד לפתחו והגרתו בבריכה גדולה. כנראה כך היה בנוי המקום עוד בתקופה רומית ביזנטית ושימש כמקום חניה לשיירות, רוויה ומנוחה.
אין לדעת האם בבריכה זו או במקום טבילה אחר באתר נטבלו אנשים לנוצרית, אך ללא ספק, מי המעיין שימשו את אנשי הדת לטבילה.
שם המעיין הוא מעיין פיליפס, זה השם הנוצרי וההיסטורי. פיליפס היה בן תקופת השחר של הדת הנוצרית. הוא היה יהודי והתגלה לפניו שירות בכנסיה כאפשרות לקיים את עצמו. היא הפך למשרת - דיאקון. במקום עברה דרך עתיקה בירושלים למישור החוף הדרומי. חנו במקום שיירות. המסורת מספרת כי במקום חנה סוחר מאתיופיה ונטבל לנוצרית במעין זה בידי פיליפס. כך הגיעה הדת הנוצרית לאתיופיה.
מרס הוא חודש של פריחת תורמוס בהרי ירושלים. אחד הפרחים היפים של אביב.
המקום ידע לקיים את עצמו על ידי גידולי הבוסתן. מי המעיין שימשו להשקיה לעצי פרי.
היום משחזרים את החקלאות המסורתית, אך עצי הזית פשוט גדלים כאן מאז ומתמיד.
הר גילה הוא אחד הפסגות הגבוהות של הרי יהודה. הוא מתנשא על גובה 927 מטרים מעל פני הים. פסגה זו שימשה את האנגלים להקמת אנטנה לשידורי רדיו בימי מלחמת העולם השניה. מכאן שידרו תוכניות לעידוד המחתרת היוונית והיוגוסלבית.
במרכז הישוב ליד הפסגה יש בית קפה ומזנון. אך אין דבר טוב יותר מערכת קפה של מורה דרך.
במקום נמצא מבנה רומי עתיק עם קיר תמך. מדובר על שרידי תראסה חקלאית וככל הנראה מבנה קבורה. ייתכן והתקיימה במקום וילה רומית עשירה.
ממצא די נדיר התגלה בחפירות. מדובר על צינור מים מורכב מחוליות חצובות בסלע ומתקן סחיטה במכבש בורג בלחץ ישיר עם אומנות מתועלות. במכבש זה ויתרו על הקורה והשתמשו בבורג. הבורג נע בתוך תבריג (אום) המשולב בחלקה העליון של מסגרת עץ שקובעה משני צדדיו של משטח הסחיטה. ניצבי אומנות אלה נמצאו על יד אגן ריסוק והן היו חלק מאותו בית בד.
במחצית השניה של המאה ה-19, רכשו את הקרקע במקום זה נציגי הקיסרות הרוסית במסגרת רכישת קרקעות בירושלים ובעין כרם. התקיים במקום בית הארחה לעולי רגל רוסיים בדרכם לבית לחם. עם פרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה לאחר המהפכה הבולשביקית, המקום הוחכר על ידי השלטונות האנגליים. הם אלה שהקימו במקום תחנת משדר. לאחר מלחמת ששת הימים התיישב במקום יוהרם בן מאיר, מיסד ומקים בית ספר שדה בבר גיורא.
לאחר מלחמת העצמאות הצבא הירדני החזיק במקום ובנה מכסני תחמושת. היה זה בור ענק בקצה ההר שלאחר מלחמת ששת הימים שימש את הצבא הישראלי לתחנת פטרולים לאורך הקו ולאחר מכן להקמת מבנים של מג״ב
שנות השישים של המאה הקודמת היו שנים בהן עוצבה הדמות והאופי של ישוב הר גילה. יורם בן מאיר (יורם למברג) פעל להפיכת המקום לישוב קבע. מפקד מרחב רחבעם זאבי התנגד לכך, אך טדי קולק ראש העיר ירושלים של אותם ימים ומשה דיין שר הבטחון תמכו ביורם שקיבל שם כינוי פיצ׳י. שכנות טובה התפתחה בין הר גילה לבין בית ג׳אלה. אך באינטיפדה השנייה לאחר מספר פיגועים במקום, הוקם גדר ההפרדה והר גילה הפך לחצץ בין בית ג׳אלה לוולאג׳ה. מגדל תצפית ענקי חולש על הסביבה. מאחרי שערי ברזל ענקיים נמצאים בתים של בית ג׳אלה.
הבנין הגבוהה ממש מאחרי הגדר הוא מלון מפורסם ״אוורסט״. השם ניתן לו בשל גובה ההר עליו הוא הוקם. היה זה מלון נערץ בקרב אנשים עשירים ממפרץ האמירויות. התארחו בו גם ישראלים רבים. כאשר הוקמה החומה בעלי המקום הגישו בג״ץ בטענה שחומה צריחה לכלול את המלון בשטח ישראל מאחר ומרכז עסקיו בישראל. בג״ץ דחה את הבקשה. מאחרי הבתים של בית ג׳אלה רואים את הכיפה העגולה באופק היא הרודיון. בין המלון לבין הרודיון - בית לחם. דרומית משתרע שטח של דרום יהודה עד חברון. מרחב זה הוא גוש עציון. שמאלה נמצאת ירושלים וצפונה נראת הגבעה של נביא שמואל
מאחרי הביתנים של בית ספר שדה של פיצ׳י רואים היטב את שכונת גילה של ירושלים. בינה לבין הר גילה מפריד נחל גילה שזורם לנחל רפאים. מתחתנו נמצא המנזר קרמיזן עם היקב המפורסם שלו.
Don't be afraid to get lost in new places!
