מוסקבה. הכיכר האדומה

מגיעים לתחנת רכבת תחתית שליד הספרייה הלאומית על שם מייסד המפלגה הקומוניסטית – וולדימיר לנין. בניין הספרייה מנציח את עולם הערכים הקומוניסטיים. במראה האדריכלי של הבניין הונחו יסודות של הגישה הקונסטרוקטיביסטית ואוונגרדיות של שנות ה-20 של המאה הקודמת. היה זה חלק ממכלול מבנים מגלומניים אשר נועדו לשנות את מראה העיר כולה. אולם האדריכלים אשר עליהם צוו לתכנן את המבנה באו מאסכולה של האדריכלות הקלאסית שסמלה את "העולם הישן". הם מצאו דרך עדינה לשלב בין העולם הקלאסי "הישן" לבין דרישות המהפכנים "החדשים". העמודים שבחזית הבניין כמו גם המערכת שמעליהם בוצעו בסגנון הקלאסי. הצבת פסל הסופר הרוסי הידוע דוסטוייבסקי – מחבר "חט ועונשו" גם מחזיר לשורשים הקלאסיים ומרחיק את המהפכנות הקומוניסטית.

הגן העירוני על שם אלכסנדר השני נטעה לאחר מלחמת נפוליאון בשנת 1812. לפני נטיעת הגן לאורך החומות של קרמלין, זרם כאן נחל בשם נגילינייה. מעל הנחל נבנו 4 גשרים אשר חיברו בין קרמלין לבין הגדה המערבית. כיום נשאר רק גשר אחד. מעניין שהנחל זורם עד עצם היום הזה, רק שהוא הפך לנחל נסתר אשר כולו נלכד בצינור שמכוסה באדמה. משך התווי התת קרקעי של הנחל הוא כשלושה קילומטרים.

הגשר היחיד ששרד ממערכת ארבעת הגשרים הוא הגשר שניצב מולנו. שמו של הגשר: גשר השילוש הקדוש. הגשר עצמו כמו גם המגדלים של קרמלין נבנו ע"י אדריכל איטלקי בשם אלויז ממילנו אשר הגיע לבנות את הבירה של רוסיה במאה ה-16. הוא קיבל כינוי אלויז "הזקן" משום שכעבור 10 שנים מתחילת פועלו הגיע במקומו אדריכל איטלקי אחר גם הוא בשם אלויז, אך הפעם מעיר מונטליאנו. את השני כינו "הצעיר". למעשה שני האדריכלים האיטלקיים הללו עיצבו את קרמלין ואת הגשרים המובילים אליו. על הגשר הזה הוכתר למלוכה אחד המלכים הגדולים של רוסיה – בוריס גודונוב.

המגדל שמעל הגשר של השילוש הקדוש גם הוא נקרא על שם השילוש הקדוש. גובהו 80 מטר והוא הגבוהה ביותר ממגדלי קרמלין. מעל המגדל הזה התנוסס פעם כוכב בעל 5 הקרנות. לאחר התפרקותה של ברית המועצות הכוכב הוחלף לעיט בעל שני ראשים - סמל המלוכה הרוסית. מעניין לציין שזה המגדל היחיד בו התקיים החילוף, שאר המגדלים עדיין נושאים את הכוכבים. בראשיתו קרמלין היה בנוי מאבני גזית צבועים בלבן. איטלקים הביאו את הלבנים האדומות שהיו באופנה באיטליה במאה ה-16.

בשנת 1914 ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה כאן בגן אלכסנדר במקום הזה הוצב פסל לציון יובל 300 שנה לשלטון שושלת המלוכה הרוסית על שם רומנוב. הידוע מבני השושלת הוא פטר הגדול. בית המלוכה רומנוב הושמד ע"י בולשביקים במהלך המהפכה. הפסל עבר תהפוכות ורק בשנת 2013 שוחזר מראהו המקורי.

מגדל התחמושת נבנה במקום המגדל הפינתי שעמד כאן עוד מימיו של דמיטרי דונסקוי – המושל האגדי של מוסקבה. עוד בימיו של דמיטרי מעל הנחל שזרם למרגלות המגדל נבנו סכרים על מנת ללכוד דגה. מאוחר יותר כל האזור עבר תכנון ובנייה מחדש אך חלק מהאגמים נשמר ונרא היום. האדריכל המפורסם שתכנן את הגן הוא יוסף בובה – בנו של אדריכל צרפתי שמצא מקלט במוסקבה בימי המהפכה הצרפתית.

פסל זה מנציח את הרמוגן הפטריארך (הכומר הגדול של הכנסייה הרוסית). דמותו נבחרה לא בכדי. הוא עמד בראש הכנסייה בימים האפלים של ההיסטוריה הרוסית אשר קיבלו כינוי "תקופת הצרות". היו אלו שנים ארוכות לאחר מותו של איון האיום של חוסר שלטון והפסקת השושלת, כיבוש שוודי ופולני, רציחות ונפילת מוסקבה בידי הפולנים. תקופה זו לוותה ע"י אין ספור בגידות, מזימות דם ודמעות. דמותו של הרמוגן מסמלת את הנעורות, את האמונה, את היושרה וההגינות שהפגין באותם הימים האפלים.

מערכת המזרקות היפות נבנתה כאן בשנותיה הראשונות של רוסיה שלאחר התקופה הסובייטית. המזרקה הגדולה עם ארבעה סוסים במרכז היא אחת המעניינות. יש אומרים שארבעה הסוסים מסמלים את ארבע העונות. יש אמונה מקומית לפיה מי שמקיף את הסוסים במי המזרקה משאלתו תתגשם. ומי שמקיף ארבע פעמים – יכול לבקש התגשמות חלומותיו בכל עונת השנה.

אתר הנצחה זה מוכר כמעט לכל אזרח ברוסיה. הוא נבנה בשנת 1966 לניצחון הסובייטי הראשון על צבאות הנאצים. הרוסים ניצחו בקרב שהתרחש במרחק עשרות קילומטרים מכאן בפאתי מוסקבה בחורף 1941. קרב זה סימל מהפך במלחמת העולם השנייה. בחגיגות 25 שנה לניצחון זה הובא לכאן אפר החיילים הנופלים מקבר אחים בשדה הקרב. נדלק נר תמיד ועל האבנים הקרות של הגרניט מהרי אוראל נחקק: "החייל האלמוני...את השם שלך לא נדע לעולם, את מעשה הגבורה שלך לא נשכח לעולם".

מכאן ניתן לצפות על מרבית המבנים והאתרים שנמצאים בפינה צפון מערבית של גן אלכסנדר. המגדל הפינתי בקרמלין נהוג לכנות מגדל התחמושת, אך יש לו עוד כינוי עתיק ימין. הייתה זאת משפחת אצולה בשם סובקין אשר אחזו בבעלות על השטחים הסמוכים. קרקעות אלו היו עשירים במעיינות טבעיים. מספרים שבמגדל עצמו היה מעיין אשר סיפק מים לקרמלין בימי מצור. הבניין המפואר בסגנון הבנייה האופייני לאדריכלות הרוסית – הינו בניין המוזיאון להיסטוריה של רוסיה אשר נבנה על כספי תרומות בסוף מאה ה-19. לפני בניין המוזיאון ניצב לו הפסל של המצביע הסובייטי גאורגי ז'וקוב. המצביע רכוב על סוס. יש אומרים כי בדיוק כך נראה הגנראל בתהלוכת הניצחון על גרמניה הנאצית בשנת 1945.

מבנה מפואר מולנו הוא בית מלון שנבנה בימיו של סטאלין. מספרים שאדריכלים הציגו בפני השליט הכול יכול שתי תכניות בנייה וביקשו לבחור. סטאלין אישר את התכנית, אך אף אחד לא הבין איזה בדיוק משתי התכניות אושרה לבניה. לכן בחרו למזג שתי התכניות לתכנית אחת אך עדיין ניתן לראות שוני מסוים בין שני אגפי המבנה הפונה לכיכר.

אנו פוסעים דרך מבנה השער המפואר שהוביל פעם אל שטח העיר התחתית למרגלות קרמלין. העיר התחתית נקראה העיר הסינית. מבנה השער נקרא היום שערי התחייה, על שם תמונת תחייתו של ישו המתנוססת מעל המעבר. מבנה השער נשא הרבה שמות שונים בעבר. פעם קראו לשער זה "שער התרנגולות" על שם שוק התרנגולות הסמוך. פעם קראו למבנה השער "שער האריות" על אריות שניתנו במתנה לאיון האיום ע"י המלוכה הבריטית. היה גם כינוי "שער העגלות" על שם הנגר העגלות שהיה בסמוך.

מולנו מבנה הכנסייה אשר מסמלת את ההיסטוריה של מוסקבה בכלל ואת ההיסטוריה של הכיכר האדומה בפרט. כנסיה זו הינה הקתדרלה הגדולה של מוסקבה. זאת כנסיית קזן. בימיה האפלים של רוסיה, כאשר פולנים השתלטו על העיר הסינית ועל קרמלין, האציל הרוסי דמיטרי פוז'רסקי הצליח בשנת 1612 להביס את הכובשים ולשחרר את מוסקבה ורוסיה כולה. לפי המסורת, חייליו אחזו באיקונה של מרים הקדושה מעיר קזן. כסמל לניצחון זה נבנתה הקתדרלה על שם קזן. בימי שלטונו של סטאלין כאשר כל העיר הסינית תוכננה מחדש, נהרסה הכנסייה בשנת 1936. רק בימיו של גורבצ'וב החלו לפתח תכניות לבנייה של הכנסייה מחדש ובשנותיה הראשונות של רוסיה המודרנית נבנתה הכנסייה על מיקומה ההיסטורי.

הכיכר האדומה נבנתה על פי צוו של אִיוַואן השלישי – סבאו של אִיוַואן האיום או אִיוַואן גרוֹזְנִי. הוא היה זה שהזמין אדריכלים איטלקיים לבנות את קרמלין מלבנים אדומים. פתיחת השטח מתחת לחומות קרמלין נועדה לצמצם את העיר הסינית המתפשטת ולצור חייץ בין חומות קרמלין והשטח העירוני הבנוי. אומנם במהרה השטח נוצל למסחר והוקמו בו שורות של שווקים. בין היתר סחרו בהם בעורות צבועים באדום ואולי מכאן בא מקור השם. לאורך הכיכר מול חומות קרמלין משתרע בניין מפואר שכולו שטחי מסחר. הוא בא להחליף את השווקים העתיקים שהיו במקום. כדאי מאוד לבקר בפנים. הוא משחזר את תרבות המסחר הרוסית המקורית מתחילת המאה הקודמת ומוסיף סממנים מימי השלטון הסובייטי. למרגלות חומת קרמלין ניצב מבנה מדורג. הרי הוא המאוזולאום של לנין.

המגדל המפואר והידוע מעל למבנה המאוזולאום נקרא מגדל ספסקי. זה המגדל המרכזי של קרמלין. הוא מקשר בין קרמלין לעיר. הוא נבנה ע"י אנטוניו סולרי ממילנו והינו אחד המגדלים היפים. בימיו של איון האיום המגדל נקרא מגדל פלור על שם הכניסה שהוקדשה לפלור ולאבר ועמדה בסמוך למגדל. פטר הגדול הציב על המגדל שעון. השעון הזה מסמל את החלפת השנה האזרחית בחגיגות נוביגוד. סובייטים הציבו על המגדל כוכב בעל 5 קרנות. הכוכב ניצב על המגדל עד היום. כותר קרנותיו כמעט 4 מטרים.

פסל זה הוקדש לשני אנשים שהצילו את האומה הרוסית ואת העיר מוסקבה מהכיבוש הפולני. הרי הם איכר מינין ואציל פוז'רסקי. הם חברו יחד וגייסו מתנדבים בעיר נובגורוד לשם המאבק הצודק על חירותה של רוסיה. הפסל נבנה על תרומות תושבי העיר בסוף מאה ה-19. בימי השלטון הבולשביקי הוחלט להרסו, אך הסתפקו בהעברתו למקומו הנוכחי. הריסת הפסל נבעה מכך שהוא עמד במרכזה של הכיכר והפריע לתהלוכות צבאיות שהיו כל כך אהובות על הסובייטים.

מבנה הכנסייה המפוארת שהפך מזמן לסמל של רוסיה ושל מוסקבה נבנה לקדושת שמו של וסילי הקדוש. הכנסייה נבנתה בהוראתו של איון האיום לכבוד ניצחונו על תתרים וכיבוש עיר בירה שלהם – קזן. הסברה אומרת שאת הניצחון הגדול חזה המגיד של איון האיום בשם וסילי הקדוש והכנסייה נבנתה על מקום קבורתו.