מול ראש הנקרה, במים הפתוחים, אפשר להבחין בשני איים קטנים. הם חלק משמורת הטבע הימית אכזיב, ונראים כמו קטעים שנותקו מן החוף ונשארו לבדם בים. אלה אינם איים שנוצרו בנפרד, אלא המשך ישיר של רכס הסלע החופי, שנשבר, נסחף והופרד מן היבשה עם הזמן.
הערך שלהם אינו נופי בלבד, אלא בעיקר טבעי. האיים משמשים מקום קינון לציפורי ים, ובאופן קבוע מגיעים אליהם קורמורנים, שחפים וטרנים. בני אדם אינם נכנסים לשם, ודווקא המרחק והאיסור הם ששמרו על המקום כמעט ללא מגע. כך נוצר מקטע נדיר של חוף כפי שהיה בעבר, ללא פיתוח וללא התערבות.
האיים האלה מציגים תמונה עתידית של המצוקים עצמם. הם מראים מה קורה לחוף לאורך זמן, כאשר הים ממשיך לפעול בהתמדה, לפרק, להפריד ולעצב מחדש את הקו שבין יבשה למים.
ראש הנקרה היא מקום שבו הליכה פשוטה הופכת למסע בין יסודות הטבע ובין תקופות. הכול מתחיל למעלה, על ראש המצוק, עם מבט פתוח אל קו החוף ותחושת גבול ברורה, ואז ירידה כמעט אנכית ברכבל סוחפת מטה אל הגלים, המערות וההמיה של הים שבתוך הסלע. מחכים שם קירות גיר לבנים, מערות ים חיות, אור ומים שמשנים ללא הרף את המרחב ואת הצבע, ונוצרת תחושה שקשה להסביר במילים, כאילו הסלע עצמו נושם יחד עם הים. המנהרות מספרות סיפור של מסעות צבאיים, רכבות ודרכים שנקטעו, ושביל החוף מוביל לאורך הים, במקום שבו המצוקים והגלים מתחלפים ומשלימים זה את זה. זה לא אתר שעשועים ולא מוזיאון, אלא מקום שמזמין ללכת לאט, להתבונן, לנשום, להקשיב ופשוט להיות.
