היער מספר סיפור של מקום שהחליף זהויות, אך נותר מחובר לטבע שסביבו. לפני שהוכרז כשמורת טבע, היה חלק מנוף רחב של חורשות אלון התבור שכיסו את הגליל התחתון. העצים העתיקים עמדו כאן עוד לפני שהמתיישבים הראשונים הגיעו, שורשיהם נטועים עמוק באדמה הסלעית.
ב-1907 הגיעו לכאן בני התנועה הטמפלרית מגרמניה, קהילה נוצרית שהתנתקה מהכנסייה הלותרנית במאה ה-19 ושאפה להקים יישובים חקלאיים בארץ הקודש. הם רכשו את הקרקע והקימו את המושבה וולדהיים (Waldheim – “בית ביער”), שם שהתאים בדיוק לנוף שסביבם. הבתים היו מסודרים, החקלאות התקדמה, והקהילה שמרה על אורח חיים קפדני.
במלחמת העולם השנייה הבריטים ראו בטמפלרים גורם עוין, וכמו במושבות אחרות, תושביהם הוגלו. לאחר קום המדינה, המקום קיבל חיים חדשים – הוקם יישוב יהודי, שנקרא אלוני אבא, על שמו של אבא ברדיצ’ב, שליח היישוב היהודי באירופה שנספה בשואה.
אבל היער נשאר נאמן לעצמו. האלונים והחרובים שמרו על גזעם האיתן, האבנים זכרו את דריכת הרגליים, והפריחה חזרה כל חורף, מתחדשת כאילו דבר לא השתנה. גם כשהשמות הוחלפו והאנשים התחלפו, הטבע נותר עד לכל הזיכרונות, שומר את סודות העבר בין ענפיו.
שמורת אלוני אבא היא שריד ליער האלונים שהשתרע בעבר על פני הגליל התחתון. השם “אלוני” מתייחס לעצים המרשימים שבתחומה, ואילו “אבא” מנציח את אבא ברדיצ’ב, צנחן ולוחם פלמ”ח שנשלח לאירופה הכבושה במלחמת העולם השנייה ולא שב.
השמורה מתאפיינת ביער פתוח שבו שולטים אלון התבור ואלון מצוי, לצד עצי חרוב וצומח עשיר. בחורף ובאביב, השטח מתכסה בפריחה מדהימה של כלניות, רקפות וסחלבים, במיוחד באזורים בהם הקרקע מחלחלת ושומרת על הלחות הדרושה לצמחים אלו.
ליד השמורה נמצא ישוב אלונים שהוקם על בתי היישוב וולדהיים (Waldheim – “בית ביער”), שהוקם בשנת 1907 בידי טמפלרים גרמנים. בני הקהילה הטמפלרית, שהתיישבו בארץ הקודש מתוך אמונה דתית עמוקה, פיתחו חקלאות מתקדמת והשאירו חותם בנופי הארץ. בתקופת מלחמת העולם השנייה, עם גירושם מהארץ על ידי הבריטים, ננטש היישוב ובהמשך אוכלס מחדש על ידי מתיישבים יהודים, שקראו לו אלוני אבא.
הטיול בשמורה מציע חוויית טבע של צל אלונים רחבים, סלעי גיר עתיקים ופריחה מרהיבה, אך כדי להשלים את החוויה, מומלץ לצאת מגבולות השמורה. הליכה דרך השדות שמסביב, במיוחד בעונת החורף והאביב, היא תענוג מיוחד – גבעולי החיטה הירוקים מתנועעים ברוח, הקרקע ספוגה במים אך לא ביצתית, והשבילים בין השדות מובילים לנופים פתוחים ולמרחבים אינסופיים.
זהו מסלול שמשלב טבע, היסטוריה, וחיבור לנופי הגליל של פעם, הזדמנות לחוות את הארץ כפי שהייתה וכפי שהיא ממשיכה להתחדש בכל עונה.
