"פאטוש" הוא מקום שמעורר רגשות מעורבים בחיפה. עבור חלק, הוא מסמל את הלאומנות הערבית, ואילו עבור אחרים הוא סמל ליברליות. יש מי שיבקר אותו על המנהגים "השמאלניים" שלו, ויש שיברכו אותו על המטבח הטעים והזול. אבל כדי להבין את "פאטוש", חשוב להרגיש את חיפה עצמה – עיר צפונית שמרנית, שבה האיזון בין "שלנו" ו"לא שלנו" כמעט בלתי מורגש, ובו בזמן יציב להפליא. האיזון הזה חודר לכל פינה בעיר, כמו רשת של וקטורים, שמכתיבה את הרחובות, הבתים והאנשים שלה. האיזון הזה מזכיר רעשן, שתמיד שומר על יציבותו. הוא מדגיש את ההבדלים תוך שמירה על כבוד למסורת. הוא פורץ בקוסמופוליטיות, תומך בחופש ובגמישות.
זו הרוח של חיפה – רוח של קבלה מדודה, שמבוססת על קבלת האחר כפי שהוא. כאן אין שום ניסיון לאחד או לכפות. כל זה כבר קרה בחיפה, ועכשיו היא חיה, שומרת על איזון מורכב אך יציב. "פאטוש" הוא רק אחת מההשתקפויות של רוח זו.
הקהילה הנוצרית בחיפה חוגגת את חג המולד בטקס חגיגי ומרשים. רחוב המושבה הגרמנית מתמלא באורחים שמגיעים לטבול באווירת החג, לצלם את הרגעים הבלתי נשכחים וליהנות מאורם המיוחד של אורות חג המולד. האורות הללו, אולי יותר מכל דבר אחר, מעניקים תחושת פלא אמיתית. אך אם נעמיק מעט, נגלה מה מסתתר מעבר למולת החגיגות. בחרתי לשתף אתכם ברשמים שלי מההליכה ברחוב בן-גוריון, שהוא עורק מרכזי במושבה הגרמנית בחיפה, שם ההיסטוריה וההווה מתמזגים בהרמוניה מושלמת.
