מרכז כל האירועים החגיגיים, בין אם זה חג המולד, השנה החדשה או "חג החגים", הוא כיכר אחת. כאן מתנוססת עץ אשוח, לצידו חנוכייה ובית קטן עם סהר. האנשים שמחים לאורם המנצנץ, אך כשמסתכלים עליהם, מבינים שלהרבה מהם הסמלים הללו איבדו מזמן את המשמעות העמוקה שלהם. עץ חג המולד, נרות החנוכה או הסהר המוסלמי לא משפיעים על תפיסת עולמם – הם פשוט קישוטים צבעוניים באווירת החג.
ובכל זאת עולה שאלה: למה יש צורך לגרום לכולם לשבת יחד, במקום קטן אחד? נוצרים, יהודים, מוסלמים? זה מזכיר גן ילדים, שבו הגננות מחליטות לחגוג יומולדת לכולם ביחד, עבור כל הילדים שנולדו באותו חודש – ואם לא באותו חודש, לפחות נציין כדי שאף אחד לא ירגיש מקופח. הבעיה היא ש'הילדים' כבר מזמן גדלו, ונסיונות כאלה לאחד אותם נראים רק כשטחיים, בלי ערך אמיתי. חג המולד הוא חג המולד, חנוכה היא חנוכה, והשנה החדשה היא השנה החדשה. כל חג הוא טוב בפני עצמו, וכולם חיים יחד בדירה הקהילתית הזו, כל עוד מישהו לא מנסה לכפות חגיגה משותפת. תנו לאנשים לשמוח עם המסורות שלהם, מבלי לבלבל בין מה שהם באמת מחוברים אליו.
הקהילה הנוצרית בחיפה חוגגת את חג המולד בטקס חגיגי ומרשים. רחוב המושבה הגרמנית מתמלא באורחים שמגיעים לטבול באווירת החג, לצלם את הרגעים הבלתי נשכחים וליהנות מאורם המיוחד של אורות חג המולד. האורות הללו, אולי יותר מכל דבר אחר, מעניקים תחושת פלא אמיתית. אך אם נעמיק מעט, נגלה מה מסתתר מעבר למולת החגיגות. בחרתי לשתף אתכם ברשמים שלי מההליכה ברחוב בן-גוריון, שהוא עורק מרכזי במושבה הגרמנית בחיפה, שם ההיסטוריה וההווה מתמזגים בהרמוניה מושלמת.
