לבונטין לא היה לבדו. ביפו נעזר ביחיאל פינס, יליד רוסיה ובחיים אמזלג, יליד גיברלטר. פינס הגיע ממשפחה חסידית ויצג בארץ את סר משה מונטיפיורי – נדבן יהודי אנגלי מפורסם. פינס לא כל כך הזדהה עם החסידים. החסידים לא הזדהו עמו בשל אהדתו לציונים. הספרדים לא אהדו אותו על מוצאו אשכנזי, והאשכנזים חשדו בו בגלל אהדתו לספרדים. למרות כל זאת הוא נשאר נאמן לדרכו, המשיך לתרום לגאולת אדמות ופעל למען תחיית הלשון העברית. הודות לו אנו יש לנו מילים: מחוגה, עגבנייה ושעון. חיים אמזלג - בן למשפחת סוחרים מוצלחים אשר עלו לארץ ישראל עוד בשנת 1834, היה לסגן הקונסול הבריטי ביפו, ולקונסול כבוד של פורטוגל בירושלים. הכבוד שרכש בפני הסובבים, המעמד, הכסף והכוח שצבר סייעו רבות בקידום האינטרסים של המתיישבים הראשונים בפני השלטונות הטורקיים. אחיינו של חיים אמזלג - יוסף נבון - בנקאי ירושלמי ואיש העסקים, בונה הרכבת בין יפו לירושלים, ניהל משא ומתן עם בעל הקרקע הערבי מוסטפה עבדאללה עלי דג'אן, שהיה מוכן למכור שטח בן 12 קמ"ר דרומית ליפו באזור מעיין עיון קארה - עין הקורא המקראית, המוזכרת בספר שופטים. לאחר מספר חודשים, פינס שכנע את לבונטין לקנות את האדמות הנ"ל, והעסקה נרשמה על שמו של חיים אמזלג בכדי שלא להפר את איסור מכירת הקרקעות לנתינים הזרים באימפריה העות'מנית. כמעט 3.3 אלף דונמים נרכשו במחיר של 15 פרנק לדונם. העלות הכוללת הסתכמה בכ-440 אלף דולר. יותר ממחצית הסכום נתרם על ידי דודו של זלמן דוד, צבי לבונטין הכהן. הוא היה המתיישב הוותיק ביותר.
לפנינו מסלול טיול ייחודי. ההבדל ממה שמוכר לנו בטיולים עירוניים הוא, שאת תפקיד המדריך עושה הטלפון החכם שלכם. כמו בכל טיול לוקח זמן להתחבר למדריך, לסגנון שלו, לקצב ולמסלול. אך ההבדל הוא, שאתם מדובבים לבד, מנווטים לבד ומקציבים לבד – הכול לפי סגנונכם. רק, תנו לעצמכם זמן להתרגל ותגלו סיפור אמתי מלא תהפוכות, שזור דמויות, שמחות ואכזבות, בו אגדות אורבניות קמות לתחייה ומסתיימות בתקווה וסיכום פשוט: הכול התחיל כאן.
