בשנת 1936 פרץ המרד הערבי הגדול בארץ ישראל, בתגובה למתן אשרות ליהודים שנמלטו מאירופה מפני הנאצים. התנגדותם של הערבים גברה, והשלטון הבריטי, שהלך והפחית את תמיכתו בהגירה היהודית, צמצם את הנפקת האשרות. למרות זאת, התסיסה הערבית גברה, ונמל יפו הושבת בעקבות שביתת הפועלים הערבים. בתגובה, הבריטים בנו במהירות נמל חלופי בצפון תל אביב.
המרד, שהסלים במהרה, דוכא ביד קשה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939. במסגרת מבצע "עוגן", פלוגות חיילים בריטיים נכנסו ליפו, פינו את תושביה והרסו חלקים נרחבים ממנה. לאחר מלחמת העצמאות של 1948, ועם קליטת פליטים יהודים ממדינות ערב, תוכננו מחדש שיקום ופיתוח של יפו, שהפכה בינתיים לשכונת עוני ובתי בושת.
במקביל לתכניות השיקום, נערכו חפירות ארכאולוגיות במדרון הגבעה שבמרכז העיר, מתוך הבנה שערים עתיקות נבנו על מקומות גבוהים בקרבת נתיבי מסחר ומקורות מים. החפירות חשפו את שכבותיה הקדומות של יפו, ואישרו עדויות מקראיות רבות, ובהן שערי העיר מתקופתו של פרעה רעמסס השני, מהפרעונים האגדיים של מצרים. בתקופתו נחתם הסכם השלום הראשון בהיסטוריה עם ממלכת החתים, והחלו פרויקטים גדולים כמו בניית מקדשי לוקסור. באותה עת, הפך מישור החוף של כנען לרשת של ערי מסחר חשובות, ובהן יפו. מסופר כי מפעלי הבנייה האדירים של רעמסס השני בוצעו בידי עבדים עבריים, שהשתחררו בהמשך ויצאו מעבדות מצרים, אירוע שהפך לאבן היסוד של חג הפסח.
הסיור ביפו העתיקה מתחיל מהחניון הדרומי הגדול ומוביל דרך הנמל הציורי, שטומן בחובו את ההיסטוריה העשירה של העיר. משם ממשיכים בסמטאות הצרות של העיר העליונה עד לבית אילנה גור, מוזיאון מרתק המשלב אמנות, עיצוב והיסטוריה. הסיור ממשיך אל סדנתו של האמן פרנק מייסלר, שם ניתן להתרשם מפסליו הייחודיים. בדרך חולפים על פני "התפוז המרחף" – אחת האטרקציות המסתוריות של יפו, ומגיעים לפארק אברשה, המשקיף על תל אביב ונוף הים התיכון. משם ממשיכים לכיכר המזלות, שטומנת בחובה אווירה קסומה ומסתורית, ולכנסיית סנט פטרוס המרשימה. לאחר מכן, יורדים חזרה לנמל, שם ניתן ליהנות מאווירת הים והסירות, לפני שחוזרים לחניון וחותמים את הסיור בחוויה בלתי נשכחת.
