אם לא הספקתם להשתקלד אצל מקס ברנר, אז ארומה זאת החלופה שווה את תשומת הלב שלכם. אנחנו נמצאים ליד כיכר המייסדים של העיר. כאשר חילקו את שטח אחוזת בית – לימים העיר תל אביב – התנהלה ההגרלה בדיונות חול בין המתיישבים. בפסל הזיכרון מוזכרים שמות ושמות המשפחה של כל המתיישבים הראשונים, ומהצד השני שפונה למזרקה מוארים שלבים שמראים את התפתחות העיר. העיר הזדקקה לסמל משלה אחרי שהסטטוס שלה רשמית שונה והעיר נותקה אדמיניסטרטיבית מיפו, בשנת 1921. דיזנגוף פנה אל קבוצת אמנים עם בקשה ליצור לעיר העברית הראשונה סמל ודגל. בוריס שאץ, יליד עיירה לא גדולה ליד העיר קאונאס (קובנו), היה כבר פסל ידוע, שעבד עם אנטקולסקי ועמד בראש האקדמיה לאמנות על שם בצלאל בארץ ישראל. הוא הציע לא רק סמל ודגל, אלא הוא עשה תחרות בין תלמידיו לקישוט באמצעות איורי קרמיקה מבנים בתל אביב. התחרות עליה הכריז הציעה פרס כספי גדול למנצח. המנצח היה נחום גוטמן, אמן צעיר שיצר מקרמיקה את שערי העיר ואת הימאים בקישור של עתיקות וחדשנות, מה שמסמל את העיר תל אביב. בסמל העיר אפשר לראות שבעה מגני דוד. הרעיון לדווקא שבעה כוכבים מגיע עוד מחוזה המדינה היהודית, תיאודור הרצל, שהציג את הרעיון בספרו ארץ ישנה חדשה (אלטנוילנד). הרצל כתב בספרו ששבע הוא מספר שעות העבודה ביום – לפי החזון שהכתיב הרצל למדינה היהודית החילונית שעתידה לבוא. ליד הפסל הזה ניצב עוד פסל, של מאיר דיזנגוף, ראש העיר המיתולוגי של תל אביב. מאיר דיזנגוף נולד במולדובה (אז האימפריה הרוסית), ושירת בצבא הרוסי. בעיר ז'יטומיר פגש בזינה, בבית שהיה מיועד לו ללינה. דווקא היא הייתה אהבת ליבו היחידה במשך כל חייו, והקשר היה הדדי. דיזנגוף הספיק להיות סטודנט הפקולטה לכימיה בסורבונה, תעשיין זכוכית בליון, מנהל מפעל זכוכית בארץ ישראל תחת מרותו של הברון רוטשילד, שליח הקונגרס הציוני, מייסד חברת חלוצים ביפו, מייסד חברת ספנות והוא גם שירת כשליח בלגיה בארץ ישראל. אדם כזה מכובד ועסוק לא היה יכול שלא להיות ראש העיר הראשון, וגם המפורסם ביותר של העיר העברית הראשונה. בביתו שלו, ברוטשילד 16, הכריז בן גוריון על עצמאות מדינת ישראל.