בשנת 1137 הפכה ארץ הביצות לשעבר בפרברי פריז לשוק שמפו בהוראת המלך לואי השישי. שוק זה צמח ברציפות והפך לשוק הגדול ביותר בעיר. בשנת 1854 תכנן האדריכל ויקטור בלטאר מבנים חדשים לשווקים מקורים העשויים מתכת וזכוכית (Les Halles). אמיל זולה כינה את השוק "רחם פריז". עד שנות השישים החיים ברובע היו בעיצומם, מבלי לעצור יום או לילה. אך בשל בעיות סניטריות ותעבורה, נהרסו בנייני השווקים בשנת 1972. המקום הריק הוקדש לפארק עירוני גדול, אך הנשיא ז'ורז 'פומפידו התנגד לפרויקט זה. הוא חשש שאלפי היפים יתיישבו בפארק המרכזי. ראש עיריית פריז, ז'אק שיראק, והנשיא העתידי השלים את הפרויקט. כיום המקום הוא פארק עם סמטאות וגני שעשועים, וכן מרכז מסחרי תת-קרקעי "פורום דה אל" (Le Forum des Halles) בן ארבע מפלסים, בריכה עם חממה טרופית, בתי קולנוע, ספריית ילדים וקונסרבטוריון למוזיקה. בית ספר. במפלס התחתון מתחת לפורום ישנה תחנת הרכבת RER Châtelet - Les Halles - התחנה התחתית הגדולה ביותר בעולם. Translated with Google Translate
ההליכה המדהימה הזו ברחובות העיר תראה לנו את הדרך בה רואים פריזאים את פריז. קטעים מפוארים שנחשבו בעבר לבוטיקים יוקרתיים פינו את מקומם לשאנז אליזה, אך שמרו על הקסם. עיר תקופת מלך השמש - לואי הארבעה עשר תראה לנו את בורסה המפורסמת ותאכיל אותנו באוכל הרחוב הלא שגרתי ביותר. עידן הבארוק המרהיב יסתיים בכיכר הניצחון עם אנדרטה הדומה לסוס הברונזה וסרט מודרני על הניצחונות הקטנים של בנים וגברים. המעבר לחלק אחר של העיר דרך החנות הקולינרית המפורסמת ביותר ובית הספר למוזיקה אלגנטי יראה לכם את הדרך בה פריזאים אוהבים את פריז. נמצא את עצמנו ברובע פריז לס הולס ונבין מדוע אמיל זולה כינה חלק זה של העיר רחם פריז. בשלב הבא, נמצא מרכז מהמם לחלוטין של פומפידו ומזרקת סטרווינסקי, שעלולים לגרום למחלוקת רבה ביחס לאמנות עכשווית. ובכן, לסיכום, אנו מסתכלים על החנות הנעימה ביותר לעיצוב פנים ומסיימים את המסע שלנו ברובע היהודי של מארה. פריז, כפי שרואים זאת פריזאים. Translated with Google Translate