גברת הדנובה של מזרקת Donauweibchenbrunnen מורכבת מעמוד אבן של אבן גיר קארסט, ארבע קערות עגולות ומסכות בצורת גרגויל. בראש עמוד האבן דמותה של אישה על הדנובה, דמות מיתית שלכאורה עזרה לדייגים עניים או הזהירה אותם מפני שיטפונות בדנובה. לרגליה - שלט קטן ועליו סמל וינה. בתחילה, Donauweibchenbrunnen נוצר על ידי הנס גאסר בהוראת עיריית וינה בשנת 1858 למען פישוף (חוף הדייג), אך לא הותקן שם, אלא הוצב במחסן עירוני, שם שכב במשך שנתיים. ב- 30 בספטמבר 1865 הוא הוצג סוף סוף לציבור כקישוטים הראשונים של פארק העיר. במהלך מלחמת העולם השנייה נפגעה קשה אישה מהדנובה, עשויה משיש קררה יקר ושברירי, ולכן בשנת 1948 הכין הפסל פליינגר העתק אבן שהחליף את המקור. במקביל, בכתרים אורגים שמועות על עותקים ומקוריים. לדוגמה, הם אומרים שבמלון הקיסרי ברחוב רינגסטראס יש גברת דנובה מקורית. עוד אומרים כי גרסא קטנה של המזרקה, גם היא עשויה משיש קררה, השתמרה במוזיאון היין שבקרלספלאץ. אמיתי אחר, הם אומרים, היה באמבטיה רומאית לשעבר במחוז וינה השנייה. Translated with Google Translate
פארק העיר כספר בית. צריך רק לגעת בסדינים המצהיבים שלה, והעיר תטוס בהתלהבות לזרוק את סיפוריה. הם ייכתבו בכתב יד קליגרפי עם תלתלים קלאסיים, מחקים את העידן, או מכתבי עט קצוצים, בהתאם להוראות התקופה. בהתרברבות ערמומית הם יניפו אזרחים מפוארים על הדום או, כמו שלדים בארון, יסתירו את מעשיהם המגונים בצל סמטאות רחוקות. העצים שלו לוחשים על שמועות, בריכות שומרות סודות אילמים ונחילי יונים סוחפים עלים יבשים מהמסילה כמו אבק מכריכת ספר. וככל שאתה נשאר בפארק יותר זמן, אתה מבין שהזמן מכניס את הכל למקומו, היצרים נעלמים ורק גן עדן ושקט מתנשאים על החיים, תוך התבוננות בהבלים הארציים מלמעלה. פארק עירוני כזה בוינה. Translated with Google Translate
Don't be afraid to get lost in new places!
