אם הזיכרון שלי משרת אותי היטב, בתקופה הסובייטית הייתה דעה שיש משהו משותף בין סוכריות ה- Lyme ו- Laima Vaikule :) למעשה, אין יותר מאשר צירוף מקרים בשם. אבל יש הרבה במשותף בין מפעל השוקולד ליים לישראל. איליה פרומצ'נקו, הבעלים של מפעל ליים, הבין בשנת 1936 מה הכינו הנאצים והלאומנים הלטבים ליהודי ריגה, העמיס כמה ספינות במכונות ממפעל ליים שלו ונסע לארץ ישראל. כאן ברמת גן, הוא המשיך להכין שוקולד ומתוקים, הקים מפעל חדש, רק שהמפעל כבר קיבל שם חדש: עלית. החנות לא הייתה מליאה באנשים. רק מוכרת ואנחנו. כשהיא מחייכת יפה אמרה המוכרת: צילום נו. כן, לא ידעה למה, היא שמטה את הביטוי הפשוט הזה בשפה זרה. "ובכן, זה אמור להיות :) למען הגינות לפחות," היא בטח חשבה, וקצת נבוכה, חייכנית בכנות ועם רצון טוב אמיתי, ואמרה שוב ברציפות: "דעי תמונה". זה היה מאוד מצחיק :) קנינו ממתקים והודנו לאישה בשפה הרוסית שנגישה לכולנו, כך היא הייתה מובכת יותר. וביציאה חיכינו לחתול לבן גדול, שעל פי המסורת שאומצה במקומות אלה גם התרכך: "דעו תמונה" וברח הביתה ... Translated with Google Translate