בלב המרחב הביוספרי של רמת מנשה, סמוך לקיבוץ גלעד (אבן יצחק), שוכנת גבעה קטנה שהופכת מדי חורף, בין אמצע ינואר לסוף פברואר, לאחד המראות המרהיבים בישראל: מרבד אינסופי וצפוף של רקפות מצויות המכסה את הקרקע תחת חורשת אורנים עבותה.
הידעת? סוד ה"סימביוזה" המקרית הפריחה המרהיבה הזו היא תוצאה של "טעות" בוטנית מופלאה. עצי האורן שעל הגבעה ניטעו על ידי קק"ל בשנות ה-50 כחלק ממבצעי הייעור של המדינה הצעירה. איש לא תכנן להקים שם אתר פריחה, אך הטבע הגיב בדרכו: * הדברה טבעית: מחטי האורן הנושרות יוצרות שכבת חיפוי שמעלה את חומציות הקרקע. החומציות הזו מדכאת צמיחה של עשבייה גבוהה ודגניים שחונקים בדרך כלל את פרחי הבר. * השורדת האחרונה: הרקפת, המצוידת בפקעת חזקה, היא בין היחידות שמצליחה לפרוץ בקלות דרך שכבת המחטים הצפופה. ללא תחרות על אור ושמש מצד הצמחייה שמסביב, הרקפות התרבו באין מפריע עד שיצרו את ה"שטיח" המפורסם.
הקשר היסטורי וגאוגרפי הגבעה היא לא רק פלא בוטני, אלא גם חלק מסיפור הציונות באזור: * נדבנות דרום-אפריקאית: הקיבוץ הסמוך נקרא רשמית "אבן יצחק" על שמו של יצחק אוכברג, נדבן יהודי מדרום אפריקה שרכש את אדמות האזור בשנות ה-30. השם "גלעד" ניתן לזכר חברי תנועת "הבונים" שהקימו את הקיבוץ ב-1945. * נוף קירטוני: הגבעה בנויה מסלע קירטוני רך ואדמת רנדזינה בהירה, המאפיינים את הגבעות העגולות והמתונות של רמת מנשה ומאפשרים טיול נינוח ונגיש לכל המשפחה.
הידעת? למה הן לא ביישניות כאן? הרקפת מכונה לעיתים "הפרח הביישן" בגלל נטיית ראשו כלפי מטה, אך בגבעת הרקפות היא מפגינה עוצמה. מכיוון שהאורנים אינם נשירים, הרקפת מנצלת את העובדה שצמרותיהם מאפשרות חדירת אור מספקת בחורף כדי לפרוח בשיא עוזה רגע לפני שהאביב מביא איתו צמחים מתחרים.
טיפ למבקרים: האתר מוסדר מאוד עם מסלול מעגלי קצר (כ-45 דקות). זכרו להישאר על השבילים המגודרים – הרקפות ופקעותיהן רגישות מאוד לדריכה, והשמירה עליהן היא שהפכה את המקום לאחד הניצחונות הגדולים של המאבק להגנת פרחי הבר בישראל.
הנה הצעה לטיול של שעה וחצי (נטו זמן הליכה ושהייה), המשלב את השקט הבוטני של גבעת הרקפות עם העוצמה של מפלי נחל רז. זהו מסלול שמפעיל את כל החושים – מהצבע הוורוד בעיניים ועד שאון המים באוזניים. מסע בין שטיחים ורודים למדרגות מים: שעה וחצי של קסם ברמת מנשה חלק ראשון: ללכת בתוך ציור (45 דקות – גבעת הרקפות) את הטיול נתחיל בנקודה השלווה ביותר: גבעת הרקפות. מהרגע שחוצים את שער העץ בכניסה, נכנסים לעולם אחר. תחת חורשת האורנים הצפופה, השקט משתלט. השביל המעגלי מוביל אתכם בתוך "שטיח" ורוד-לבן שנראה כמעט לא אמיתי. * החוויה: אל תמהרו. עצרו לרגע, רדו לגובה העיניים של הרקפות (מבלי לרדת מהשביל!) ושימו לב איך כל פרח נראה כאילו צויר ביד אמן. הניגוד בין מחטי האורן החומות שעל הקרקע לבין הפריחה העדינה יוצר פלטת צבעים שאי אפשר להפסיק לצלם. * הידעת? תוך כדי הליכה, נסו למצוא את "הרקפות הלבנות" – הן נדירות יותר ומסתתרות בין אלפי אחיותיהן הוורודות. חלק שני: המעבר אל הפרא (15 דקות – הליכה מקשרת) יוצאים מהגבעה וחוזרים אל המרחב הפתוח של רמת מנשה. הנוף משתנה מיער אירופי סגור לגבעות עגולות וירוקות שמרחיבות את הנשימה. זה הזמן להרים את המבט לכיוון דרום-מערב, שם מתחילים לשמוע את רחש המים הרחוק. חלק שלישי: קונצרט של מים (30 דקות – מפלי נחל רז) מגיעים אל המפגש בין נחל רז לנחל דליה. כאן, הטבע מחליף קצב – מהשלווה של הרקפות אל הדרמה של המים. * החוויה: המפלים מדורגים כמו מדרגות ענק של ענקים. אם הגעתם אחרי ימי גשם, הזרימה תהיה שוצפת וחומית, מרססת רסיסי מים לכל עבר. שבו על אחד מסלעי הנארי הקשים המשקיפים על המפלים. זהו המקום המושלם "לנקות את הראש" מול המחזה של המים הנופלים ממדרגה למדרגה בדרכם הארוכה אל נחל תנינים והים התיכון. * הידעת? אם תסתכלו היטב בצידי הנחל, תוכלו לראות פריחה של "אירוס הביצות" או צמחי מים שמשגשגים בזכות הלחות התמידית של המפלים. טיפים לניצול מקסימלי של השעה וחצי שלכם: * סדר המסלול: מומלץ להתחיל בגבעת הרקפות כשהיא עדיין שקטה יחסית, ולסיים במפלים – הרעש של המים הוא ה"גרנד פינאלה" המושלם. * ציוד: נעליים נוחות להליכה הן חובה, שכן השבילים סביב הנחל יכולים להיות בוציים מאוד בעונה זו. * הפסקה קטנה: קחו אתכם תרמוס קפה או תה. אין מקום טוב יותר לשתות אותו מאשר על שפת מפלי רז בסיום המסלול. תהנו מהקסם החורפי של רמת מנשה!
