שוק פשפשים זה הוא כמו בצק שמרים. לוקח קצת זמן לאחר לישה טובה, והוא מתחיל לצמוח, להתפשט, לעזוב את הגדות ולמלא את הרחובות, החצרות, לטפס על קירות עם זרי פרחים של בגדי יד שנייה, להפיץ גרוטאות עם אלטזאכען על המדרכות, להתיז חפצים "מתים" שנאחזים ללא שליטה על סיכוי לשמש שוב אנשים אחרים ולהיוולד מחדש לחיים חדשים. אבל החיים לא מבחינים בהם עד שהם נתקלים בסיכה חמודה בקופסת קרטון, או על תיק עור עם ידית שחוקה, או על אקורדיון ישן עם מפתחות מצהיבים. ואז בפני הקונה והמוכר עומדת ברירה: להסכים על המחיר ולהתפזר בתחושת סיפוק, או לחפש ללא פשרות את הטוב ביותר תחת קרניה השורפים של שמש אודסה חסרת הרחמים. Translated with Google Translate