בשנת 1893 ייסד קארל לוגר את המפלגה החברתית הנוצרית, בעלת השקפות אנטישמיות בעליל. שנתיים לאחר מכן הוא זכה בבחירות לעיריית וינה ואנטישמי הפך לראש עיר. דעותיו של לוגר גרמו חוסר כבוד לחלקם, הערצה לאחרים, אך ללא ספק השפיעה על אדולף היטלר, אשר יהיה בווינה כמעט עשר שנים אחר כך. הוא שכר דיור זול ליד הנהר, אך היה בבתי קפה שונים, כולל קפה Cetral. האווירה של בתי הקפה בווינה הייתה מיוחדת. הם לא היו ימנים או שמאליים באופן חד משמעי, ימני או לא נכון, טוב או רע, שלהם או אחרים. חלוקות אלה יבואו מאוחר יותר, כאשר יבוא המזל ושם המזל הזה הוא מלחמה. היטלר התמרמר ממה שהוא מחשיב את חוסר העקביות של אנטישמיות לוגר. לדוגמה, יחד עם נאומים אנטישמיים, לוגר היה חבר עם יהודים רבים וההצהרה שלו "אני מחליט מי היהודי" הושאלה לימים על ידי גרינג. לוגר היה ראש עיר מצוין של העיר. הוא עשה הרבה כדי לפתח תשתיות ולפתח מוסדות צדקה בווינה. סביר להניח שמשהו דיור זול ששכר היטלר התאפשר בזכות מדיניות לוגר. הסופר סטפן צוויג, שהתגורר בווינה תחת לוגר, איפיין את פעילותו: "ניהולו בעיר היה הוגן לחלוטין ואפילו דמוקרטי בדרך כלל." עד כה נערץ על לוגר כאחד מבורגרין המופלאים של וינה. לכבודו נקרא אחד ממטבעות הטבע וינה, האזור עליו מותקנת האנדרטה שלו. לוגר נקבר בבית העלמין הווינאי המרכזי בכנסיית הזיכרון לקרל לוגר שהוקמה במיוחד עבורו. Translated with Google Translate
פארק העיר כספר בית. צריך רק לגעת בסדינים המצהיבים שלה, והעיר תטוס בהתלהבות לזרוק את סיפוריה. הם ייכתבו בכתב יד קליגרפי עם תלתלים קלאסיים, מחקים את העידן, או מכתבי עט קצוצים, בהתאם להוראות התקופה. בהתרברבות ערמומית הם יניפו אזרחים מפוארים על הדום או, כמו שלדים בארון, יסתירו את מעשיהם המגונים בצל סמטאות רחוקות. העצים שלו לוחשים על שמועות, בריכות שומרות סודות אילמים ונחילי יונים סוחפים עלים יבשים מהמסילה כמו אבק מכריכת ספר. וככל שאתה נשאר בפארק יותר זמן, אתה מבין שהזמן מכניס את הכל למקומו, היצרים נעלמים ורק גן עדן ושקט מתנשאים על החיים, תוך התבוננות בהבלים הארציים מלמעלה. פארק עירוני כזה בוינה. Translated with Google Translate
Don't be afraid to get lost in new places!
