נסיים את סיורנו בקיוסק המפורסם שבפינת הרחובות הרצל ורוטשילד – נקודה סמלית בלב העיר הלבנה. הקיוסק נפתח בשנת 1910, זמן קצר לאחר ייסוד תל אביב, והפך במהרה למוסד עירוני שמגלם את רוח התקופה. כדי לשמור על סדר וצביון תרבותי, השלטונות העירוניים קבעו חוקים נוקשים: שטחו של הקיוסק לא יעלה על ארבעה מטרים רבועים בלבד, והיה מותר למכור בו אך ורק משקאות קלים – ללא טיפת אלכוהול.
קיוסקים כמו זה צצו בכל רחבי העיר, והמסחר במים מוגזים הפך לשיא האופנה. כך נכנסה המילה “גזוז” לאוצר המילים העברי, ואפילו המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, הותיר חותם בשורש גז”ז. לפי הסיפורים, ביאליק היה מבקר בקיוסק הזה לעיתים קרובות, ואף השאיר אחריו אמירה בעברית כה גבוהה, שהיא מוצגת כיום על שלט במקום, ודורשת מומחה לשפה לפענחה.
יחד עם זאת, ביאליק היה ידוע בחיבתו לשיחות ביידיש, שפת הגלות, ולא חשש לדבר בה בגלוי, למרות מעמדו כמשורר הלאומי של העברית. כשנשאל על כך, השיב בהומור יהודי אופייני: “אני לא עובד בשבתות”. תשובתו הפכה לאנקדוטה מפורסמת, שמחברת בין הרצינות של תחיית השפה העברית לבין הקריצה ההומוריסטית של חיי היומיום בתל אביב.
הקיוסק, לצד כל הסיפורים והשפה שהתפתחה סביבו, משמש לא רק כתזכורת לעבר הפשוט והצנוע של תל אביב, אלא גם כעדות חיה למאבק התרבותי והחברתי שהפך אותה לעיר העברית הראשונה.
המסלול שלנו מתחיל בכיכר הבימה, נקודת מפגש מרכזית בתל אביב, המחברת בין שדרות רוטשילד לשדרות ח”ן, הנקראות על שמו של חיים נחמן ביאליק. השדרות הללו הן לא רק דרך יפהפייה תחת עצי הפיקוס, אלא גם חלק מסיפור מכונן של היסטוריית המדינה.
בשדרות ח”ן, בבית מספר 1, נחתם ב-13 במאי 1948 הסכם הכניעה של הנציגים הערבים, יום לפני הכרזת העצמאות הרשמית של מדינת ישראל. רק כמה צעדים משם, בצד השני של שדרות רוטשילד, בביתו של מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת המדינה החדשה.
המסלול הזה, שעובר בין שתי נקודות היסטוריות אלה, חושף בפני המטיילים את תולדותיה של תל אביב – מהעיר העברית הראשונה ועד למרכז התרבותי וההיסטורי שהיא היום. הוא מלא בסיפורי בתים, דמויות מכוננות ורגעים משמעותיים. זהו מסלול שמאפשר לא רק לראות את העיר, אלא באמת להכיר אותה ולחוש את הרוח המיוחדת של תל אביב.
