מהחניון יוצא שביל הליכה טבעתי המקיף את השמורה (אורכו 800 מ', והוא חולף לצד האורנים, שרידי קבר השייח', הבונקרים ונקודת תצפית). השביל מתאים לכל המשפחה, וכמחציתו מוצלת, אם כי הוא משלב מספר קטעי מדרגות.
נוף השמורה מתאפיין בחורש ים תיכוני טבעי של עצי אלון מצוי ואלה ארץ-ישראלית, ובנוסף שרידי חורשת אורנים גבוהים ועתיקים, אחד הריכוזים הבודדים של אורני בר בהרי ירושלים שלא ניטעו בידי אנשי הקרן הקיימת לישראל.
עצי אורן הבר שגדלו בפסגת ההר נראו ללוחמי הפלמ"ח מרחוק כשיני מסרק בראש ההרים החשופים שבאזור, ומכאן בא לשמורה שמה בימי מלחמת העצמאות. כיום קשה להבדיל חזותית בין השמורה ובין היערות שמסביב, וסימן ההיכר של השמורה בתצפיות מרחוק הוא האנטנות שבשוליה.
ב-15 ביולי 2001 הייתה שריפה גדולה בשמורה, ורוב האורנים העתיקים בשמורה, שהגיעו לגיל 100-150 שנה, ושנחשבו לאורנים מהעתיקים בישראל - נשרפו כליל.
בתחומי השמורה נמצאות תעלות קשר ושרידי בונקרים - שרידי מוצב של תושבי הכפר בית מיחסיר כנגד השיירות לירושלים במלחמת העצמאות. המקום שוחרר במבצע "מכבי" במאי 1948, והכפר נעזב. במקומו הוקם מושב בית מאיר.
החורשה נשמרה עקב מבנה תפילה מוסלמי בפסגת ההר, מעל קברו של שייח' אחמד אל עג'מי - ש"מסורת מטיילים" חסרת בסיס מזהה אותו עם הספר של הנביא מוחמד (למעשה הספר היה סלמאן אלפארסי, שקברו המוכר בארץ נמצא ביצהר). חלקים מהמבנה קרסו בשנים האחרונות, ונכון לדצמבר 2015 המבנה מגודר ולא ניתן להיכנס אליו.
בחורף ובעיקר באביב ישנה פריחה רבה ומרשימה בתחומי השמורה ובפארק יצחק רבין הסמוך. בין היתר פורחים באזור: כרכום חורפי, חיננית הבתה, כלניות, רקפות, שנק החורש, צהרון מצוי ולוטם שעיר. ביער הסמוך (פארק יצחק רבין) נצפו בפריחה גם צבעוני ההרים וסחלב שלוש-השיניים.