במאות השנים האחרונות היתה המיטה של נחל עמוד מקור הכנסה לתושבי צפת והסביבה. שפע המים איפשר לבנות טחנות מים לאורך מיטת הנחל וקמח הקמח. מערכת הבנייה של טחנות כאלה היתה פשוטה מאוד: במעלה הזרם הוסב הנחל לאמת שנמתחה לאורך המדרון. מיטת הנחל נעשית עמוקה יותר אל הנחל התחתון והפרש הגובה בין האמה לבין הערוץ הטבעי המותר לפרוק מים ולהשתמש בכוחו ובכוחו לסובב את אבני הריצוף של אבני החן. מבנים כאלה ייראו לאורך החוף השמאלי (הקרוב ביותר לצפת). בגליל העליון, מיטת נחל עמוד היתה מחיר מוכר של מפעל הטחנה, ובגליל התחתון המיטה של נחל צלמון. בנוסף למפעלי הטחנה, נזרמו ערוגות הנחל עם עצי תות ותולעי תולעי משי שהורשו לצפת במאות 16-17. כדי לזכות בתהילה בעולם בייצור משי. הנוכחות של מים זרימה מתמדת אפשרה לפתח את תעשיית צביעה משי ולרכז את תהליך הייצור כולו במקום אחד. עכו - עיר הנמל שנבנתה מחדש על ידי דאר אל עומר במאה ה -17 הייתה שער הים הראשי של תעשיית המשי בצפת. הקרקעות הפוריות, המושקות היטב על מורדות הנחל תרמו להתפתחותה המהירה של החקלאות, שתוצרתה סופקה לשווקי צפתא, עכו וטבריה. במחצית השנייה של המאה ה -19, תקופת המהפכה התעשייתית, כלכלת האזור החלה לרדת, ועם תחילת השלטון הבריטי השתנה הבסיס לתעשיית האזור, ומכאן ואילך נעשה שימוש במימי הנחל לצרכים של העיר המתפתחת והסביבה. המשי נשכח, החקלאות איבדה כרכים תעשייתיים, ועמוד קריק הפך, עם הזמן, עתודה. Translated with Google Translate