ירושלים מאחורי חומות העיר

עיר דוד, גן לאומי ישראלי שמנוהל מאז 1997 על ידי קרן עיר דוד. עיר דוד ידועה בעיקר בזכות חומותיה המבוצרות הכנעניות ומבניה החדשים יותר מתקופת הברזל, שנבנו על ידי שליטי יהודה. המקרא מתאר את דוד המלך כמנהיג ישראל שכובש את העיר המבוצרת ג'יבוס ומקים את בירת ממלכתו. החפירות בעיר דוד גילו את ההיסטוריה המקראית של האומה היהודית וירושלים בירתה המייצגת כיום את התקופה המשמעותית ביותר בתולדות העיר.

תמונה מאת שלמה.אביטבול - עבודה משלו, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=43764971 Translated with Google Translate

דוד הקים מדינה גדולה וחזקה. הוא איחד את אדמות כל שנים עשר השבטים למדינה אחת. משימתו הייתה ליצור את בירת מדינה זו. הוא בחר בירושלים, לא רק בגלל שמרכזה והיסוד של האמונה היהודית - הר הבית ממוקם מעל העיר הקטנה הזו, אלא גם מכיוון שאף אחד משנים-עשר השבטים לא היה הבעלים של אדמת העיר הזו ואף אחד מהם לא יכול היה לדרוש שליטה . מעלינו נמצא הר הבית, מול הר הזיתים, מדרון תלול של העיר דוד, וסוללותיו יורדות.

צילום עומרם - עבודה משלו, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=36378726 Translated with Google Translate

בשנת 1867 גילה המהנדס והארכיאולוג הבריטי סר צ'ארלס וורן (1840–1927) פיר אנכי ליד מעיין הגיחון, מקור המים העיקרי לירושלים בתקופת הברונזה והברזל. תגלית זו הובילה למחקר על מערכת אספקת המים של ירושלים העתיקה והבנת הטקסט המקראי בו הוא קובע כי דוד כבש את ירושלים מתושביה הקודמים, היבוסים, בגלל שג'ואב החליק פיר מים דומה והשיק התקפת פתע על העיר מבפנים.

צילום מאת MathKnight בוויקיפדיה העברית, CC BY-SA 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=6228368

Translated with Google Translate

בריכת השלוח המודרנית נבנתה במאה החמישית. בריכה זו נמצאת בסמיכות לבריכת השלוח מימי בית שני והיא קטנה משמעותית. הבריכה המקורית הייתה במורד הדרומי של עיר דוד, מחוץ לחומות, וניזונה ממי מעיין הגיחון, שהובאו על ידי אמות מים.

צילום מאת Deror_avi - עבודה משלו, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=27797689 Translated with Google Translate

המעבר התת-קרקעי הזה ממעיין הגיחון לקצה הדרומי של הר הבית הוא אחד התגליות הארכיאולוגיות המרגשות ביותר בירושלים. המנהרה עוברת דרך תעלת הביוב בתקופתו של המלך הורדוס הגדול. הריצוף המרוצף שלו הוא הרחוב העתיק ביותר בירושלים מאז דוד המלך. לאורך הרחוב הזה, שאורכו כשבע מאות מטרים, עלו עולי רגל יהודים על הר המקדש לאחר שרחצו באגן Siloam. אם המעבר סגור בגלל תנאי מזג האוויר, עליכם לחזור לכניסה הראשית לפארק עיר דוד.

צילום מאת Deror_avi - עבודה משלו, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=27802460 Translated with Google Translate

רחוב זה מתוארך לתקופתו של הורדוס הגדול. בנקודה זו סובב את הראש למעלה ורואה את הקצה הדרומי של הכותל המערבי עם שורה של אבנים מקומרות שתמכו בעבר בקשת ענקית שנשאה מדרגות העולות מהרחוב להר הבית. קשת זו נקראת קשת רובינסון על שם החוקר הבריטי. אתר זה הוא הרחבה הדרומית של הכותל המערבי המקורי אך אינו נמצא בשליטתו הישירה של רב הכותל או משרד הדתות. בשל עובדה משפטית זו, בשנת 2004 נפתח המקום לתפילות משותפות של גברים ונשים ומארח טקסים של קבוצות יהודיות רפורמיות וקונסרבטיביות. בשנת 2013 נוסף שטח נוסף להרחבת אזור התפילה.

צילום Nis101 - עבודה משלו, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=52658035 Translated with Google Translate

הגישה העיקרית לכותל ולרחבה שלפניו. בגלל קדושתו של המקום, יש לבוש בצניעות ואסור לעשן, להשתמש בטלפון הנייד ולכתוב בשבתות. אנא שתפו פעולה עם האבטחה בנקודת הכניסה. הכניסה מופרדת בין המינים.

תמונה מאת דוד שי - עבודה משלו, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=72196292 Translated with Google Translate

הכותל המערבי, הכותל המערבי, או "כותל" בעברית הוא קטע של קיר תמך של הר הבית מימי הורדוס הגדול. החומה ורחבתו נחשבו למקומות קדושים בגלל חיבורם להר הבית ושימשו לתפילה על ידי יהודים. קיר זה הוא כמעט החלק היחיד הפתוח של הקיר המערבי של המבנים התומכים המעניקים לגבעה הטבעית של בית המקדש צורה סדירה גיאומטרית. החומה נקראה גם "הכותל היילל", המתייחסת למנהג היהודי של יללות באתר תשעה באב, יום האבל הלאומי על המקדשים. התפילה היהודית התקיימה ברציפות במקום למעט 19 שנים לאחר מלחמת העצמאות של ישראל כאשר בשליטת ירדן גורשו יהודים לחלוטין מהעיר העתיקה. תקופה זו הסתיימה ב- 10 ביוני 1967, אז קיבלה ישראל את השליטה במקום בעקבות מלחמת ששת הימים.

צילום מאת ישראל משלך - יצירה משלך, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=33380172 Translated with Google Translate

שער ציון הוא אחד משמונה שערים בחומות העיר של העיר העתיקה בירושלים. השער נקרא גם באב א-נבי דאוד "שער דוד הנביא" על שם קברו הקרוב של המלך הגדול. השם שער ציון מגיע מהר ציון עליו עומד השער. ניתן לראות את שפע עקבות הכדורים בשער. שלטים אלה מתייחסים לקרב לחופש הרובע היהודי לאחר ה- 13 במאי 1948, כאשר נסוג הצבא הבריטי מירושלים, ורב מז'ור מגדוד סופולק העביר את המפתח לשער ציון למפקד היהודי מרדכי וויינגרטן.

תצלום מאת ברתולד ורנר - יצירה משלו, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=14549443 Translated with Google Translate

בריכת הסולטן היא מאגר מים קדום, כנראה שמתוארך לתקופת הורדוס. לאחר שהסולטנים העות'מאנים הגדילו את המאגר, תושבי ירושלים קראו לזה בשם המשותף של השליטים. בריכת הסולטן יבשה בימינו ומשמשת להופעות ופסטיבלים.

תמונה: מאת צלמי המושבה - צלמי המושבה האמריקנית, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=17938272 Translated with Google Translate

השכונה היהודית החדשה במשכנות שאננים הוקמה שלוש שנים לאחר שנבנתה טחנת הרוח בשנת 1857. התפתחות ראשונה זו של העיר מחוץ לחומה הייתה אפשרית על ידי מאמצי הבנקאי והפילנתרופ הבריטי משה מונטיפיורי. מעצם טחנת הרוח הראשונה בירושלים היא מעולם לא טחנה קמח. תושבי ירושלים לא קיבלו את המתנה הזו מכיוון שהם חששו להתיישב מחוץ לחומות העיר. טחנת הרוח משמשת כמוזיאון קטן המוקדש לפילנתרופיה של מונטיפיורי, הלורד האנגלי ממוצא יהודי. טחנת רוח שוחזרה בשנת 2012 עם כיפה וטנדרים חדשים. הטחנה יכולה להסתובב ברוח.

תמונה מאת ראלף רולצ'צ'ק - יצירה משלו, GFDL 1.2, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=48613128 Translated with Google Translate

אזור זה מעל רובע ימין משה הנקרא ניקפוריה (השושלת הניקפפורית של האימפריה הביזנטית) נרכש מהכנסייה היוונית האורתודוכסית לבניית גן עירוני פתוח. הגן הוא אחד הגדולים בבירה וכולל כמה אתרים מעניינים. אחד מהם הוא קברו המשפחתי של המלך הורדוס ושברים של אמת קדומה וכן מונומנטים ופסלים שנתרמו על ידי אמנים וממשלות במדינות שונות.

תמונה מאת דוד שי - עבודה משלו, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=73898745

Translated with Google Translate

בשנת 1929 בדרך של ג'וליאן, היום רכש רחוב המלך דייוויד, עזרא מוסרי, בנקאי יהודי מצרי ומנהל הבנק הלאומי של מצרים, רכש 4.5 דונם ובנה יחד עם יהודי קהיר העשירים, מלון קינג דיוויד. המלון נפתח בשנת 1931 והפך לביתו של המלך אלפונסו ה -12 מספרד, שנאלץ על ידי פרנקו להתנער בשנת 1931. הקיסר היילה סלסי מאתיופיה התגורר במלון לאחר שנדחף על ידי האיטלקים בשנת 1936. המלך ג'ורג 'השני מיוון ניהל את שלו ממשלה בגלות במלון לאחר שהנאצים כבשו את ארצו בשנת 1942. האדריכל השוויצרי, אמיל ווגט תכנן את הבניין באבן גיר ורודה מקומית. הבריטים הפכו את האגף הדרומי של המלון למפקדה צבאית בריטית, שהפכה למטרה לקבוצה היהודית הצבאית הצבאית ארגון, שדרשה כניסה ללא הפרעה לפלסטינה של יהודים ששרדו בשואה. הרשויות הבריטיות בפלסטין לא רק סירבו לויזה ליהודים, אלא גם גרשו מהגרים בלתי חוקיים למחנות ריכוז בקפריסין. ב- 22 ביולי 1946 הפציץ ארגון את הפינה הדרומית-מערבית של המלון. תשעים ואחד אנשים מתו, ו -45 בני אדם נפצעו בהתקפה זו. ב- 4 במאי 1948, סיום המנדט הבריטי, הפך המבנה למפקדה יהודית עיקרית. המלון היה בקרבת קו שביתת הנשק שחילק את ירושלים לשטח ישראל וירדן בסוף מלחמת ערב-ישראל ב -1948. לאחר מלחמת ששת הימים של 1967, הכריזו כוחות ישראל את כוחות ירדן במזרח ירושלים הוכרזה כחלק מהבירה היהודית בירושלים והמלון הורחב, עם שתי קומות נוספות. מאז אירח מלון המלך דייוויד ראשי מדינות ודיפלומטים זרים רבים המבקרים בישראל.

תמונה על ידי לא ידוע - יצירה משלה, רשות הרבים, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1606214

Translated with Google Translate

פעם היה באתר זה איצטדיון ימקא האגדי. ב- 23 באוגוסט 1926 הניח הנדבן האמריקני ג'יימס נבגין ג'רווי את אבן הפינה באצטדיון. הבנייה נמשכה שש שנים, אך השימוש החל בתהליך הבנייה. בנובמבר 1935 אירח האצטדיון את אליפות האתלטיקה הראשונה. המגרש הציג במשחקים גדולים רבים, כולל הדרבי הירושלמי. בשנת 1991 לאחר משחק הדרבי האחרון, שתי הקבוצות הירושלמיות עזבו את האצטדיון ועברו לאיצטדיון הכדורגל החדש של העיר - אצטדיון טדי. במשחק הדרבי האחרון במגרש ימקא ניצחה הפועל את בית"ר. בתחילת המאה ה -21 נהרס מתחם האצטדיון, ונבנה על שטחו מתחם מגורים יוקרתי בשם כתר דוד.

תמונה מאת לא ידוע - אוסף התצלומים הלאומי של מדינת ישראל, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=11581928 Translated with Google Translate

אנו עוברים בשכונה שהוקמה בשנות השלושים של המאה העשרים. אספרנטו הייתה שפה פופולרית באותם ימים. יהודי פולין זמנהוף המציא את השפה המלאכותית הזו. הוא חלם שאנשים מכל העולם יתקשרו זה עם זה בחופשיות. תוכניותיו לא נועדו להתגשם. הוא נהרג בשואה. בירושלים נקרא הרחוב על שמו.

תמונה מאת יאיר ראנד - עבודה משלו, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=76082875 Translated with Google Translate

פארק העצמאות הוא הפארק השני בגודלו בירושלים הממוקם בסמוך לבית הקברות ממילא. קברים מוסלמים מתוארכים למאה ה- 13. המסורת הפופולרית ביותר קובעת כי יש בפארק מערת האריה, המשמרת עצמות של יהודים, נוצרים ומוסלמים גם כן. אריה - יצור האל, הוצב למערה כדי לשמור על המתים. הנוצרים מאמינים כי שרידי נזירים שטבחו על ידי הפרסים בשנת 614 השתמרו במערה. המסורת היהודית קובעת כי עצמותיהם של יהודים שנהרגו על ידי היוונים הסלאוקיים קבורות במקום. מוסלמים אומרים כי שרידי בית הקברות ממילא הסמוך הועברו על ידי אללה למערה כדי להציל אותם מאש. עובדה אחת אין עוררין - יש מקום קדוש בעיר הקדושה שבה שלוש הדתות מתכנסות כדי לשמור על המתים.

תמונה מאת אליאנס מוויקיפדיה העברית, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=17934749 Translated with Google Translate

בשנת 1924 חגגו הבריטים את יום השנה השביעי לכיבוש ירושלים בידי הגנרל אלנבי. רחוב קינג ג'ורג ', על שמו של המלך ג'ורג' החמישי, נחנך באירוע זה. ישנם כמה מבנים משמעותיים לאורך הרחוב. בשנים 1950–1966 התכנסה הכנסת, פרלמנט ישראל, בבית פרומיין. בית המעלות ("מעלית"), בניין הגובה עם המעלית, נבנה בשנת 1935 על ידי האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין. מטה הסוכנות נמצא ברחוב זה.

תמונה מאת לא ידוע - משתמש: idobi, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4629085 Translated with Google Translate

רחוב אגריפס הוא אחד הרחובות הוותיקים והעמוסים ביותר בירושלים. עד סוף המאה ה -19 זו הייתה רק חלקת אדמה זעירה המתחלקת בין שכונות יהודיות בסביבה. הקטע הצר רק לא נמכר ולא פותח. זבל ולכלוך של זרימת בוץ פגעו ברובעים היהודים השכנים. בלילה אחד בשנת 1875 התאספו יהודים משכונות ועבדו עד עלות השחר כדי לפנות אזור זה ולהפוך אותו לרחוב רחב ונקי. הדרך החדשה נודעה בשם BILA, הקיצור לביטוי העברי "בימלליה" או "בן לילה". השם שונה מאוחר יותר לאגריפס, אולי מכיוון שמסורת מייחסת למלך אגריפס השני שהוא הניח רחובות שיש של העיר לפני 2000 שנה. שכונות היסטוריות קטנטנות - נחלאות מקיפה את רחוב אגריפס; ביניהם החל שוק מחנה יהודה לצמוח. Translated with Google Translate

שכונת מחנה יהודה הוקמה בשנת 1887. שלושה שותפים: יוהנס פרוטיגר (פרוטסטנט גרמני ובעלים של בנק), שלום קונסטרום ויוסף נבון הקים אותה. הם החליטו לקרוא לשוק על שם יהודה, אחיו של הנבון. עוד קודם לכן, מעבר לכביש, בבעלות משפחת ולרו, נוצר מגרש סחר. שוק זה נודע בשם "שוק בית יעקב" (שוק בית יעקב). סוחרים ופלחים ערבים מכרו את סחורתם לתושבים שהתגוררו מחוץ לעיר העתיקה. עם התפתחות שכונות חדשות התפתח שוק בית יעקב. בשנת 1906 התיישבה כאן משפחת פרג 'מיהודי לוב. כשהגיעו לארץ, הם שינו את שם משפחתם לפרג (המילה העברית לזרעי פרג). ניחוחות של שמן זית, כורכום, זרעי קימל ופפריקה שולטים שם. כיום פרג היא חברת התבלינים המובילה בישראל. Translated with Google Translate

זו אחת החנויות המפורסמות בשוק. זו ממלכת חלבה. החנות הראשונה של ממלכת החלווה נפתחה בשנת 1947 בעיר העתיקה בירושלים. לאחר גירוש היהודים מהעיר העתיקה, במהלך המלחמה לעצמאות ישראל בשנת 1948, המשפחה פתחה חנות בשוק מחנה יהודה. ממלכת חלווה מייצרת כיום חלבה במפעל במישור אדומים, מזרחית לירושלים במדבר יהודה, ומספקת מקומות עבודה למאות תושבי הגדה המערבית. תהליך ייצור החלבה הוא ארוך ומסובך. זה כולל יבוא שומשום מאתיופיה, טחינת זרעים לקמח שומשום בטחנה מיוחדת, וערבוב האבקה עם סוכר עד שהיא הופכת צמיגה ומתקשה, כמו חלבה אמיתית. אלי ממן מכיר את כל הסודות המשפחתיים של יצירת חלווה. אלה מתכונים עתיקים שהועברו על ידי דורות במשפחתו המרוקאית. המתכון להוסיף טעמים טבעיים שונים, מטעמים פשוטים של לימון-תפוז לטעם הוויסקי והבוטנים, הוא סוד מיוחד. חלבה, הנמכרת בממלכת חלווה, זמינה רק בשוק מחנה יהודה ובשוק שנפתח לאחרונה בתל אביב - שוק שרונה. המותג משתמש ביותר ממאה טעמים וסוגים שונים. Translated with Google Translate

בשוק מחנה יהודה או רק "השוק" יש סיפורים רבים, ובשר פרוגריי הוא סיפור סינדרלה. מאז שנת 1956, שני דורות ממשפחת אלי באשר מנהלים מסעדה קטנה על מחנה יהודה, אך אלי החליט לעשות קריירה נוספת. במהלך טיול בצרפת התאהב בתרבות הגבינה האירופית. למרות שאלי גדל במטבח הירושלמי המסורתי, הוא החליט לקחת סיכון ו"להביא את טעם פריז "ללב ליבו של השוק הירושלמי. Basher Fromagerie ידועה כיום מחוץ למחנה יהודה והיא אחת מחנויות הגבינות הטובות במדינה. בכל חודש נוסעת אלי לרונג ', שוק סיטוני ענק בפרברי פריז, כדי לחדש את האימפריה שלה בזנים חדשים מאירופה. במחלבות מיוצגות גם מחלבות ישראליות. בנוסף לגבינה, החנות מציעה מגוון יינות, בירה מיובאת, רטבים ייחודיים ותיבול, הרינג, סוגים איטלקיים של פסטה, סוגים מסוימים של לחם ומעדנים איכותיים אחרים. Translated with Google Translate

אחד המתוקים המפורסמים ביותר במזרח וכמעט הסמל שלה הוא בקלאווה. המילה בקלאווה מוזכרת באנגלית בשנת 1650, כמילה מטורקית. השם בקלאווה משמש בשפות רבות עם שינויים פונטיים וקלים באיות. אף על פי שמתכון בקלאווה עטוף בשלל אגדות, הגרסה הנוכחית שלו פותחה ככל הנראה במטבחים הקיסריים של ארמון טופקאפי באיסטנבול. הסולטאן קידם בברכה את ג'ניסרים עם בקלאווה ביום ה -15 לחודש הרמדאן בתהלוכה טקסית שנקראה בקלאווה עליי. ההתפתחות המקומית של המתכון הטורקי היא המסורת בירושלים. הטוויסט המקומי הוא למלא את שכבות הבצק בפיסטוקים, אגוזי מלך או שקדים. משתמשים גם בגרסה מפושטת יותר של הקינוח, בה מחליפים את החלב בסירופ פשוט. כמה וריאציות כוללות שמנת טרייה במלית. Translated with Google Translate

האירופאים ידועים מעט את המטבח האתיופי. עם זאת, עבור תושבי ירושלים זה לא דבר יוצא דופן. נזירים אתיופים חיים כאן מאז ימי קדם. עם עלייתם של יהודי אתיופיה, המסורות של מטבח זה נודעו לרבים. כך למשל עדשים מתובלות, בננה ירוקה, כרוב מטוגן מבושל עם בצל סגול, שום, פלפל צהוב ועגבניות הם דבר נפוץ ומוכר לירושלים. כמו כן, מנה של שום, בצל ותפוחי אדמה, שנאפים בכמות קטנה של שמן קוקוס, בטעם מלח הימלאיה ורוד, אבוקדו וברבר היא מנה מענגת בשוק. ניתן לבשל את הארוחה הזו במהירות עם התבלינים המופלאים האלה בחנות האתיופית. Translated with Google Translate

תחת השלטון העות'מאני, השוק התרחב באופן ספונטני, והתנאים הסניטריים החמירו. בסוף שנות העשרים הרסו רשויות המנדט הבריטי את כל המבנים הזמניים ובנו דוכנים קבועים. מאותו זמן, השוק התפרסם כשוק מחנה יהודה. בשנת 1931 הוקם קטע חדש ממערב לשוק עם 20 מקומות מסחר, במקום דוכני העץ שעמדו כאן קודם. לימים הוא נקרא השוק העירקי, שכן סוחרים רבים היו עולים יהודים מעיראק. כיום זהו הרחוב המרכזי של השוק - רחוב מחנה יהודה. Translated with Google Translate

פירות יבשים הם אחד מסימני ההיכר החשובים ביותר בשוק. כנראה שהסוג המפורסם ביותר של כל הפירות היבשים הוא משמשים מיובשים. לא נפרט את השירותים הרבים שלה לבריאותנו, הם באמת אמינים, הבה נקשיב למילה הערבית והעברית עבור משמשים מיובשים. זה נשמע ממש מצחיק - MishMish. בלשנים מספרים אמירות מדעיות שונות, מעריצי האטימולוגיה העממית קובעים את שלהם, אך למעשה, אף אחד לא יגיד בדיוק מדוע יש מילה כל כך מצחיקה למישמש מיובש. בעברית, זה כנראה מגיע מערבית. בערבית יש אפילו פתגם: "בוקרא פי אילמישמיש". זה כמו לומר: "בחודש של יום ראשון," או "עד שהפרות יחזרו הביתה." Translated with Google Translate

הדבר הסביר ביותר הוא לדעתי פתיחת מסעדה בשוק. כאן, כל המוצרים טריים, והלקוחות רעבים למדי. אז נפתחו בשוק פאבים, ברים ומסעדות רבות. הם רועשים, צבעוניים, גאוניים ובמצב אנשים. זה הקסם והאווירה שלהם. לכן, מסעדת הדגים של מכמורת מגישה דגים יפהפיים - הכל בגריל. כאן נאפים כיכרות לחם ביתיות. סלטים רבים מהווים מתאבן מצוין למנה העיקרית. זה טעים, פשוט ונוח. Translated with Google Translate