A23 - ארוחת ערב בשרונה

כיכר יצחק רבין, שנקראה בעבר "כיכר מלכי ישראל" - השטח במרכז תל אביב. שמו בשנת 1995 לכבוד ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, שנהרג בכיכר זו ב -4 בנובמבר 1995.

בצד הצפוני של הכיכר נמצא בניין בית העירייה בתל אביב, ממזרח כיכר גובלת ברחוב אבן גבירול, מדרום לרחוב פרישמן, וממערב שדרות ביאליק. פריסת הריבוע פותחה בשנת 1964 על ידי האדריכלים יסקי ואלכסנדרוני. האדריכלות המודרנית של הכיכר והמבנים הסובבים אותה תואמת את בנייתו של מזבח לקורבנות (תעלת זרימת הדם במבנה הפיסול וסמלי גלגל המזלות הממוסגרים בפנסים מרובעים), המרמזת על אופי הקורבן של מותו של רבין למען השלום באזור. 4 בנובמבר 1995, במהלך עצרת בכיכר, נהרג ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. לאחר מותו הגיעו אלפי ישראלים לכיכר לכבוד זכרו של רבין והדליקו נרות. באתר מותו של רבין (בפינה הצפונית-מזרחית של הכיכר, ליד בית העירייה) הוקמה אנדרטה. קרוב יותר לקצה הדרומי של הכיכר, ייערך אזכרה לזכר קורבנות השואה על ידי הפסל יגאל תומרקין. תמונת יוצר: Ron Henzel - own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=15476253 Translated with Google Translate

מסעדה מינה טומיי (הכל שקוף ביפנית) היא אווירה מיוחדת וכן אוסף של מאכלים מתוך חמש מנות אסיאתיות: יפנית, קוריאנית, ויאטנמית, הודית וסינית. התפריט עצמו מחולק לחמישה טורים, שכל אחד מהם מוקדש לאחת מחמשת המאכלים של המזרח ואסיה. בחלק העליון של התפריט יש "פשוט" או "מנות קלות", בחלק התחתון של המנה, הדורש הכנה ארוכה יותר במסעדה יש ​​שולחנות לזוגות, לחברות קטנות ולטבלאות ארוכות לחגיגות בסגנון אסייתי, כאשר חברות של צעירים אוכלים ושותים יחד, דנים בנושאים מסוימים. הקירות מעוטרים בלוחות או מכוסים לחלוטין בסירים של ירק, מנות של היום או מנות מהטבח נכתבות בגיר על הקיר, ותאורה מאופקת המשלימה את האווירה של מסעדה אסיאתית, בשילוב עם ריחות, צלילים, צבעים וצבעים לוקחת אותך לעולם אחר, עולם אסיה מזרחה בפשטותה המורכבת והבלתי-מובנת. הכל היה טעים מאוד, המלצריות היו משרתות ביעילות ובטוב-לב, מסבירות תכונות של מאכל מסוים בנכונות ובסבלנות. קינוחים רק עשה רושם בל יימחה. יש רק שישה מהם, בחרנו ארבעה והיינו בשמים של השמים השביעי. המחיר הוא ליברלי מאוד עבור מסעדה כזו במקום יוקרתי כזה. לדוגמה, קורס עיקרי עולה 50-90 שקל. לאחר שהיה לנו זמן נהדר עם אלכוהול מתוק, השארנו בערך חמש מאות שקלים, כולל טיפים למשפחה של ארבעה. Translated with Google Translate

הרחוב הקטן המוביל עמוק יותר לתוך שרונה נקרא על שמו של אוסוואלדו ארני, מדינאי ודיפלומט ברזילאי שניהל את ישיבת האו"ם כאשר בנובמבר 1947 הוחלט להקים את מדינת ישראל ברוב קולות. רחוב זה מוביל לכניסה לשוק המודרני המפורסם ביותר בתל אביב - השוק המכוסה של סארון. בניין קטן עם תריסים על החלונות הוא ביתו של פרידריך גרינג, מורה למחול במושבה הגרמנית של סארון. לא רק גרמנים טובים, אלא גם "הנוער המוזהב" של תל אביב הצעירה למדו לרקוד בבית הזה. לאחר המלחמה והקמת המדינה התיישב בבית זה פנחס קוזלוב (ששינה את שמו לספיר). הוא היה יליד העיירה סוואלקי שבפולין, שר האוצר השלישי של המדינה וחבר פעיל במפלגת מפא"י יחד עם יצחק רבין ויגאל אלון. היום, בין היתר, יש לסמסונג משרדים בבית הזה, ואחד משלושת גורדי השחקים של שרונה בקומה הראשונה, שבקומה הראשונה שלה עומד בחנות הפינתית של סארון, אפשר לקנות זר פרחים נפלא. Translated with Google Translate

הבית שבו חנות בגדי הספורט של ברוקס נמצאת היום עבור גוטליב ופולה גלנק בשנת 1915. הם נולדו במושבה הגרמנית סארון, והם היו הדור השני של משפחת גלנק, שייסד את סארון בשנת 1868. הבית הזה, כמו ביתו של האסיפה הלאומית, מרוצף באבני בטון "מתחת לאבן" - מוצרים של חומרי הבנייה המפורסמים של המפעל גרה הוגו ויילנד בתחנת הרכבת הראשונה ביפו (מיתחם אטהנה). צ'ט גלנק גידל פירות הדר והיה לו לול. פירות הדר הועברו לגרמניה, וביצים היו מבוקשות מאוד בתל אביב, אז הצעירות. כמו תושבים רבים אחרים של המושבה הגרמנית סארון, שדיברה בגלוי על תמיכתם במשטר הנאצי, גלתה ממשלת בריטניה את גלנקוב לאוסטרליה ב -1941. המפקד האנגלי של מחנה סארון, שהיה מוקף בגדר תיל והפך לשטח סגור של בית גרמני קומפקטי, נמצא בביתם. לאחר המלחמה והכרזת העצמאות של המדינה, היו מוסדות ממשלתיים בבית הזה. אגב, על המותג ברוקס ... היהודי ג'ון ברוקס גולדנברג בערך באותה שנה, כאשר הבית הזה נבנה, קנה מפעל נעליים קטן בפילדלפיה. אחר כך ייצר המפעל נעלי בית ונעלי בלט. ג'ון ואחיו מיכאל הפכו את המפעל לאחד היצרנים המובילים בעולם של נעלי ספורט יוקרתי. בפינה שלפני הבית יש מדף עם הכרטיסים של שרונה, אבל מי צריך חוברת נייר כאשר יש Pinsteps! מקלקלת עוד כניסה לשוק שרונה. Translated with Google Translate

בית זה נבנה על ידי כריסטיאן פרידריך האקר בשנת 1873. מאוחר יותר התגורר כאן מורה מקומי, ולאחר מלחמת העולם השנייה הוקם מוסד לסיוע למגזרים נזקקים של האוכלוסייה. היום סדנת קרמיקה מעניינת של עדינה פלסטלין. זוהי טכניקה מיוחדת לייצור של דברים יפים שונים באמצעות חימר קרמי. חתיכות של חימר בצבעים שונים מורכבים כמו פאזל ענק. ואז הם מתחילים ללוש ומתמתחים עד לנקודה שבה לחתוך הופך כל כך רזה כי זה מספיק עבור הירי ואת הייצור של תכשיטים או תכשיטים אחרים. היצירה הדקה ביותר נושאת מגוון צבעים ודפוס כמו אחיו הגדול, והרושם הוא שהכל נעשה בדיוק של תכשיטן מתחת לזכוכית מגדלת. Translated with Google Translate

בבית הזה חי הזרע של פרידריך למלט - אחד ממייסדי שרונה. משפחת לאמלה הייתה ידועה גם בדבש, בירקות ובמוצרי חלב נפלאים שסיפקו לשווקי יפו ותל אביב. הוא היה חלוץ בתחום הגפנים. לאחר המלחמה שוכנו כאן מחלקות מודיעין שונות. חלקים של חיל האוויר. עכשיו הנה הבית של ספינינג למעלה. זה סדנה לחנויות ולסטודיו ערן גרבלרה. הוא הקדיש את כל כולו לצעצוע עתיק זה וצמרותיו פשוט ראויות להערצה. הם שונים, חמודים, קרמיים, מתוחכמים, אינטליגנטיים וטובים מאוד. ערן גם אוהב לספר סיפורים על הדף. מתברר כי זה לוקח את מוצאה בתקופה הרומית. זה היה הימור. ואז בגרמניה, הוא הפך למשחק ילדים יהודי בחג החנוכה. Translated with Google Translate

המקום הזה היה מרכז ההתנחלות הגרמנית וצומת הרחובות הראשיים. להיפך, האנטנה המוארת של המטה הכללי המודרני של צה"ל ושל משרד הביטחון. קומפלקס זה היה הבסיס הצבאי החשוב ביותר עבור הבריטים. בשנים שלאחר הניצחון על הפאשיזם, כאשר בארץ ישראל הם מיהרו לפגוש את היהודים האירופים ששרדו בשואה, ממשלת בריטניה אסרה על כניסת יהודים לארץ ישראל. כמה ארגונים יהודיים נקטו בצעדים קיצוניים של לחץ מזוין על הבריטים. נעשה ניסיון לתקוף את הבסיס הצבאי הזה. זה הסתיים בכישלון ו 4 מנהיגי המחתרת נהרגו. זה לכבודם - לכבוד ארבעה בשם דרום רחוב בשרון - רחוב HaArbaa. Translated with Google Translate

הבית נבנה על ידי משפחת גוטליב גראץ. הוא היה מאסטר נפחים. יש שביל מזג אוויר על הבית והיא מציירת סוס - שביל מזג אוויר מסורתי. ג 'ל עבור נפחות בתים. אדרבא, עומד בית משותף חדש של המושבה הגרמנית סארון, מרוצפת בלוחות בטון מתחת לאבן. עם הזמן היה זה בית קולנוע לקצינים אנגליים, לימים בית כנסת של הבסיס הצבאי יהושע, ואחר כך מזנון (מסעדה) של משרד הביטחון. Translated with Google Translate

כאן נמצא הנס של הטכנולוגיה הגרמנית, שהובאה מאירופה. טורבינת רוח שהסתובבה מן הרוח הזרימה לחץ לתוך הבאר, הובילה את מי התהום לעלות דרך באר מקבילה וצבירת מים במיכל פתוח. מכאן, מהנקודה הגבוהה ביותר של ההתנחלות, התפזרו מים לבתי התושבים. נס הטכנולוגיה הזה היה מוזר אצל המקומיים והם באו לראות אותו מכפרים מרוחקים. כאן היה הבית הקהילתי הראשון ודואר הדואר. עד היום, בפינת הבית הקהילתי הראשון, ניתן לראות תיבת דואר כחולה עם שעות קבלת דואר. שעון וצלצול עמדו על הבית עצמו, מכריזים על פערי הזמן של חיי לשווא של מתיישבים גרמנים מכובדים. Translated with Google Translate

בבית זה היה ממוקם הקמת שתייה הראשי של המושבה הגרמנית, כמו גם באולינג המפורסם של כריסטיאן Kübler. מדריכי טיולים רבים בארץ ישראל כתבו כי כדאי לבקר במקום הזה. בזכות הבירה הגדולה ואת המשחק הגדול. באולינג עצמו לא נשמר, והנתיב הנוכחי הוא שחזור. כיום, יש גם פאב ובירה מקומית מעולה כמו בימים ההם. Translated with Google Translate

בבית הזה עם חדר בריחה מיסטי האילומינטי חיו שתי נשים אידה לאנג ולידיה וולר. הם חילקו בינם לבין עצמם מגורים, שנבנו במקור ונבנו עבור שתי משפחות. הנשים לא היו נשואות והיו שמועות שונות עליהן. עם זאת, הם הובילו כלכלה מכובדת, חיו חיים הגונים ולא שמו לב לרכילות. יחד עם תושבי שרונה האחרים גורשו לאוסטרליה על ידי השלטונות הבריטיים ב -1941. Translated with Google Translate

הבית הזה שייך למשפחת לואיס ונוס - נגר של היישוב. על אף שהבית נבנה רק 15 שנים לאחר הקמת היישוב, מלכתחילה נחשב ונוס לאחד הנגרים והנגרים המפורסמים לא רק בשרון, אלא גם ביישובים גרמניים אחרים בארץ ישראל. הם באו אליו מרחוק, ובחיפה במושבה הגרמנית, עד היום אתה יכול לראות את עבודתו. כמו משפחות סרנה רבות אחרות, ונוס נשלחו לאוסטרליה. Translated with Google Translate