אם מדברים על בית האופרה המפורסם ביותר באירופה, אי אפשר שלא להיזכר בסיפורו העצוב של אנטוניו סליירי. בהתלהבות רבה הוא כתב את האופרה "Europa riconosciuta" בשנת 1778 בפתיחת העונה הראשונה של לה סקאלה. פתיחת העונות בתיאטרון נופלת כל שנה על 7 בדצמבר, יום סנט'אמברוגיו, קדוש הפטרון של מילאנו. אופרה סליירי לא הוצגה בלה סקאלה עד 7 בדצמבר 2004, אז נפתח התיאטרון מחדש לאחר השיפוץ. כך יצא שדיבתו רעה של סאליירי, שיצר פושקין בצורה בלתי סבירה בטרגדיה הקטנה של מוצרט וסאלייי, גילמה בדיחה אכזרית או שהאופרות האחרות היו מעניינות יותר ואספו את הקהל - זה לא ברור, אבל הציון לפתיחה של עונת 2004 גילו כי האופרה של סליירי לא קיימת וצריך ליצור אותה מאפס, על סמך כתבי יד עתיקים. לה סקאלה חייבת את הולדתה, למרבה הפלא, לשריפה הגדולה ששרפה לחלוטין את התיאטרון הישן של מילאנו, והקיסרית האוסטרית מריה תרזיה פיקדה על בנייתו של אחד חדש. לשם כך בחרו במקומה של הכנסייה הישנה והרעועה "מרים הקדושה על המדרגות". אז בזכות השם סקאלה (המדרגות) נשאר השם הידוע. כספים לבנייה גויסו באמצעות מכירת לודג'ים, ובעלי התה מס '13 ביקשו להישאר בעילום שם וכיסו את כל התה שלהם במראות - ככל הנראה נגד העין הרעה. למרות חשיבותו הרבה של התיאטרון, לא קשה לשים לב שמראהו החיצוני אינו מרשים במיוחד. לפעמים זה אפילו יכול לגרום לתסכול ובלבול. אבל, נזכיר כי התיאטרון נבנה כחמישים שנה לפני שנבנה הכיכר שלפניו. בית האופרה נבנה בתקופה בה אוסטריה שלטה במילאנו, וכיכר מפוארת הופיעה כביטוי לגדולתה והדר של איטליה העצמאית. לכן האדריכלות של כיכר לה סקאלה עולה על האדריכלות של התיאטרון, שהעניק לכיכר את שמו.