בתקופה הערבית הקדומה (המאה השביעית לספירה) היה כאן יישוב קטן, ובסוף המאה ה -16 היה בכפר ערבי שייח אברק בשם שיח 'בורק הידוע במקומות האלה. יוספוס הזכיר את העיר הנקראת "בסארה" כמרכז המנהלי של אדמות הנסיכה ברניצ'ה בעמק יזרעאל. לאחר חורבן בית שני בשנת 70 לספירה הסנהדרין היתה בשלב מסוים בבית שארים. רבי יהודה הנשיא, ראש הסנהדרין, התיישב בבית שערים. בשבע עשרה השנים האחרונות לחייו, הוא בילה בציפוריס (ציפורי) בגלל אקלים נוח יותר, אבל היה צריך להיקבר בבית שערים בגבול, שקיבל במתנה מידידו, הקיסר הרומי מרקוס אורליוס אנטונין. המקום הרצוי ביותר לקבורה של היהודים היה הר הזיתים בירושלים, אך בשנת 135 לספירה, כאשר הורחקו היהודים מירושלים, הפך מחוז בית שערים לחלופה. המשמעות הארכיאולוגית של המקום הזה הוכרה באמצע שנות השמונים של המאה ה- 18, במהלך סקר ארץ ישראל המערבית, שמזכיר קברים וקטקומבות רבים, אך אין אזכור לעיר עתיקה. Translated with Google Translate