אנו עומדים לחצות את אחת השדרות המשמעותיות ביותר של פריז - שדרת דה לאופרה. שימו לב שבניגוד לרוב השדרות בעיר, אין בה עצים. הבה נגלה את הסיפור הקצר של המקום הזה כדי להבין את המראה. פעם השתרעה גבעה ענקית ממערב לשדרה. בזמן ג'ואן ד'ארק ניצבו עליה תותחים להפגיז את פורט סן-הונורה - שער העיר. לאחר מכן הורידו את הגבעה והפכו את שטחה לרובע עפ תחלוה גבוהה של שכונות עוני עם מעברים צרים ומסוכנים. במאה ה -19, נפוליאון, השלישי, החליט להעניק לפריס תכנון עירוני חדש. הוא הזמין את האדריכל האוסמן לבנות את הרחובות ארוכים יותר לשם ביצוע המצעדים הצבאיים הגדולים ורחבים יותר כדי למנוע ממהפכנים פוטנציאליים יכולת לסגור אותם עם בריקדות. השדרה הראשית אמורה הייתה לחבר בין החלק הצפוני - כיום אופרה גדולה והלובר. צ'רלס גרנייה, אדריכל האופרה, הסכים עם האוסמן להשאיר את השדרה ללא עצים כדי להדגיש את האדריכלות היפה.
בתצלום רפרודוקציה של ציור מאת פיסארו המתאר את שדרת האופרה מחלון המלון בלובר. Photo by Camille Pissarro - The Yorck Project 2002
זהו אחד המסלולים הקצרים והיפים משדרת האופרה למוזיאון ד'אורסי. תוך שעה וחצי בלבד העיר תספר את ההיסטוריה והתרבות שלה של מחצית השנייה של המאה התשע עשרה - תחילת המאה העשרים. אנו נכיר את גורלו של נפוליאון השלישי - האחיין של נפוליאון בונפרטה המפורסם, שיצר את דמותה של בירת צרפת המודרנית. נכיר את ההיסטוריה של גני הטווילרי ואת אירועי ההיסטוריה של פריז מימי ז'אן ד'ארק ועד להקמת תחנת רכבת הדרומית, בה שוכן כיום מוזיאון אורסיי. תיהנו מנופי נהר הסיין מהגשר להולכי רגל הקרואי על שמו של נשיא סנגל ומארוחה טעימה בסוף הסיור במוזיאון במסעדתו על המרפסת העליונה.
